נמל יפו מציג: זבל על המים

ניצן מתן

כפי שכבר כתבתי בעבר אני מאוד אוהב ים, ומקפיד לפקוד אותו ולחתור בקייק לפחות פעמיים בשבוע. מועדון הקייקים שאני חבר בו "kayak4all"  נמצא בנמל יפו. אני חבר במועדון מזה כשנתיים, וכהרגלי מגיע לחתירה כשברשותי מצלמה. לצערי, רוב התמונות שלי אינן של זריחות, ציפורים או דגים.

 

רוב התמונות הן של זבל הנמצא בשטח הנמל. מזה כשנתיים אני מקפיד לצלם את מפגעי הזבל, בניסיון לשכנע את מנהלי הנמל ועיריית תל אביב-יפו להידרש לנושא. בעבר גם שיגרתי מכתבים בנושא זה לעירייה ולמנהל הנמל, מר אילן בן יקר. תשובתו של זה האחרון הייתה מפתיעה ומכעיסה. לטענתו, מבוצע בנמל איסוף זבל יומי על ידי שני עובדים שזהו "עיקר תפקידם". לדבריו של המנהל, הזרם הימי אוסף אשפה מחופי תל אביב-יפו וסוחף אותה לשטחו של הנמל. לו הייתי מגיע בשעה מאוחרת יותר – לא הייתי נתקל במפגעים אלו, זו טענתו. נתון זה מקומם ומכעיס במיוחד לאור העובדה שחופי תל אביב הוכרו על ידי המשרד להגנת הסביבה כנקיים במיוחד במהלך העשור האחרון.  גם ללא המדד בדבר ניקיון החופים בתל אביב, הטיעון הנ"ל מגוחך למדי, כאשר באי הנמל ומועדון החתירה רואים יום אחר יום אשפה המצטברת בשוברי הגלים של הנמל, ואינה מפונה.

מכיוון שהמכתבים לעירייה לא הוכיחו עצמם כמועילים, אני מתכוון להעלות אחת לשבוע "יומן זבל" של נמל יפו. בתקווה שאיזכור בלתי פוסק של הצורך בניקוי יום יומי של הנמל יעשה את שלו, והעובדים שעיקר תפקידם הוא לנקות את הנמל – אכן יעשו את עבודתם נאמנה, ואנו נזכה לראות נמל נקי מאשפה.

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, אשפה, המשרד להגנת הסביבה, חופים, כללי | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

ביוב בחופי תל אביב

ניצן מתן

מזה כשנתיים אני חבר במועדון קייקים שנמצא ביפו. מגיעים בבוקר מוקדם, עושים קצת מתיחות ויוצאים לחתור. החתירות הללו מספקות מבט מעניין על קו החוף של תל אביב, כמעין תמונות מראָה שבהן רואים את החוף והבניינים מהים. בחתירה הלוך חזור ישנה תופעה קבועה: כל כמה מאות מטרים יש קו של קצף ובועות שיוצא מאזור החוף, ונמשך מאות מטרים לתוך הים. התופעה בולטת במיוחד בימים של ים שקט, כשהגלים לא מערבלים את המים. אבל, רואים את התופעה גם בימי החורף.

לא במקרה בדקתי את מקור התופעה הזו. בתל אביב, כמו בערי חוף אחרות בארץ, ישנה הפרדה בין צנרת הניקוז לצנרת הביוב. צנרת הניקוז תפקידה להזרים מי גשמים לים, וצנרת הביוב מיועדת להעביר את הביוב למכון לטיהור השפכים. בתל אביב, הצנרות הללו סמוכות זו לזו, וממש מתחת לטיילת ישנו קו ביוב שאותו חוצים קווי ניקוז. בחורף, המערכת כולה גולשת, וביוב מעורבב עם ניקוז נשפך לים. בקיץ, חלק של המנקזים התל-אביבים מזרימים באופן קבוע נפח נמוך של נוזלים לחוף הים. ממספר בדיקות מעבדה שביצעתי בנוזלים אלו התגלו חיידקים האופייניים לביוב (קוליפורמים צואתיים, סטרפטוקוקוס צואתי ואֶשֶרֵיכִיָה קוֺלִי). ריכוז החיידקים שנמצא היה כזה, שאִלוּ היו מים אלו מי בריכת שחיה הייתה נאסרת הרחצה בהם. אומנם, אין תקן לריכוז החיידקים הללו בחול שעל שפת הים. אבל, נראה שישנו חשש סביר שילד המשכשך במים אלו יפַתח חום גבוה המלווה בשלשול חריף.

השבוע, ביום שלישי בזמן החתירה, היה ריח חריף של ביוב באזור ה"רויאל ביץ'". לאחר החתירה חבר שלח לי תמונות קשות של נפח נוזלים גבוה בצמוד ל"בננה ביץ'".

סביר להניח שאם במרחק של כ-300 מטרים לתוך הים הריח היה חריף, הרי באי המסעדה והמתרחצים סבלו ממנו קשות. הדבר המתסכל ביותר בסיפור הזו הוא, שאין זו הפעם הראשונה שהדבר קורה בתל אביב, ועיריית תל אביב קיבלה על כך תלונות (גם ממני) בשנים הקודמות. מקור הנוזלים הוא ברור: עסקים, כגון מוסכים, או מכוני שטיפת רכב מזרימים נוזלים למערכת הניקוז, ואלו זורמים דרך הצנרת לים. הסמיכות של צנרות הביוב והניקוז יש בה כדי להסביר את הימצאותם של החיידקים אך הדבר טרם הוכח. הפתרון לבעיה גם הוא פשוט: להפעיל  משאבה בצמוד לחוף, כדי לשאוב את המים המזוהמים ולהעבירם למכון טיהור השפכים. לעיריית תל אביב לא חסר כסף, ובהחלט הגיע הזמן שהיא תידרש לנושא זה לטובת הרוחצים והים.

מפה זו הינה תוצר עבודת מיפוי גיאוגרפי ממוחשב בה סומנו על מפת לווין של Google תשתיות הביוב והניקוז של עיריית תל-אביב-יפו. הסימונים במפה נשארו זהים ככול האפשר לאלו המקוריים ומקור המידע הינו "נספח תשתיות" שהוכן על ידי העירייה כחלק מ "תכנית אב לניקוז תל אביב- יפו נספח ניהול נגר/ נספח מנחה לתכנון פיתוח 22.7.2013" ונמצא באתר האינטרנט של העירייה. האתר המסומן כ "מרפסת יפו" מנקז לשטחו מספר רב של עסקים בשטח קטן באזור שדרות ירושלים ודרך שלמה.

הזנת כיתוב

מפה זו הוכנה על ידי ומסתמכת על מסמך ניהול נגר עילי של עיריית תל אביב שפורסם באתר האינטרנט שלה. המפה "הולבשה" על מפת לווין של Google בה סומנו קווי הצנרת של המסמך המקורי. הצבע וסוג הקו שבו צוינה הצנרת דומים ככול האפשר לאלו שבמפה המקורית. הנקודה המצוינת כ"שער צהוב" היא נקודת יציאה של צנרת נגר עילי המנקזת את אזור שדרות ירושלים ודרך שלמה אזור המתאפיין בריכוז גבוה של עסקים קטנים. סביר להניח שזוהי חלק מהסיבה לנפח הנוזלים הגבוה בנקודה זו כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות.

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, המשרד להגנת הסביבה, חופים, תל-אביב יפו | עם התגים , , , | 2 תגובות

"המקום הכי חם בגיהנום" מפצח את בעית הדוחק בערים

שמח לשתף את הפרויקט החשוב הזה של המקום הכי בגהינום:
"המקום הכי חם בגיהנום" קורא לך לסייע בפיצוח בעית הדוחק בערים!
מה אמצעי התחבורה המועדף עליך?
מה הדבר הכי מטורף שקרה לך בדרך? מי האויב שלך?
איך היית רוצה לנוע במדרכה או על הכביש?
הולכי רגל מושבעים? מקומכם כאן: http://bit.ly/2bc1iD9
רוכבות אופניים אדוקות? זה הלינק שלכן: http://bit.ly/2awuqUg
לעמוד הפרויקט הראשי עם המון מרואיינים, צילומים, טורי מומחים ושלל הפתעות: http://bit.ly/2aqJMOa
12.2012

קו 142 תל אביב

 

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, גז טבעי, זיהום אוויר, כללי | כתיבת תגובה

אין לנו סנטימטר של חוף לבנות עליו

ניצן מתן.

שר התיירות יריב לוין אומר לנו שהבנייה בחופים תהיה "מידתית" ושעוד בנייה של מלונות תפתח את התיירות. ישנן שתי אפשריות או שהשר משקר במצח נחושה או שהוא לא מכיר את החומר. הנתונים ברורים ופשוטים: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כ-50% מהחדרים בבתי המלון עומדים ריקים כך שברור שאין דרישה לעוד בתי מלון. לפי נתוני הלשכה התיירות הנכנסת לארץ ירדה בכ- 25% במהלך שנת 2015 בהשוואה לתקופה שבין 2005 ל- 2014.  כיום יש בארץ כמיליון ושלוש מאות אלף מיטות בבתי מלון מתוכן כשש מאות וחמישים אלף עומדות ריקות. ישנם פחות תיירים וכמות אדירה של חדרים ריקים אז ברור שהוספת עוד חדרים לא תפתור את הבעיה שבגינה לא מגיעים תיירים לארץ.

מה יקרה אם החוק יעבור?

הקבלנים יקבלו אפשרות לבנות על החוף. החוק החדש גם מאפשר להם לבנות בתים במקום מלונות. כפי שצולם בוועדה על ידי משקיף של המשמר החברתי  הגישה הלוביסטית של התאחדות המלונות, יעל שילוני, תיקון להצעת החוק שהתקבל ממש ברגעים האחרונים של הדיונים בוועדה. התיקון משנה מספר דברים מהותיים בחוק שהחמור בהם היא האפשרות להסב בתי מלון למגורים (עמוד 5 בהצעת החוק הסופית) והגדלת השטח הבנוי וכל זאת  על קו החוף ממש. תכנית המתאר הארצית למלונות קובעת שהבנייה תאפשר "ככול הניתן" גישה לחוף ולמעשה לא מגבילה את הבנייה בחוף ההים. הקבלנים שרוצים להרוויח, ובצדק, ימהרו לנצל ולהסב את בתי המלון למגורים ויגרפו הון עתק.

אם החוק יעבור התיירות לא תרוויח והציבור יפסיד את החוף. בחוק התכנון והבנייה אין התיישנות ועדיין ישנן בתוקף תכניות בנייה ישנות המאפשרות בנייה בסמוך לקו המים. התיירות חשובה מאין כמותה אך מימוש תכנית שתגרום להרס עצום בחופים אינה הפתרון הנכון לבעיה זו. יש לשמור על החופים מכל משמר למען הציבור כולו ולא להפוך אותם למתחמים סגורים לעשירים בלבד.

ואם כל זה לא משכנע אתכם שאין לנו חוף לבנות עליו אולי התמונות האלה של חופים עירוניים ישנו את דעתכם.

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, המשרד להגנת הסביבה, חופים, כללי, מפרץ חיפה | עם התגים , | כתיבת תגובה

כל עוד האינטרסים מזוהמים, גם האוויר יישאר מזוהם

פורסם לראשונה במשמר החברתי ב- 27.6.2016

יו״ר הוועדה לביקורת המדינה קארין אלהרר התמודד בצורה רצינית מול פקידים עם ניגודי עניינים וחוסר חשק לשרת את הציבור, בדיון על זיהום האוויר בחיפה. חבל שמלבדה אף אחד מבין חברי הוועדה לא טרח להגיע

כדי להבין את הכעס וחוסר האמון כלפי נציגי המשרד להגנת הסביבה בדיון המעקב של הוועדה לביקורת המדינה על זיהום האוויר במפרץ חיפה (7 ביוני), צריך להכיר במעט את הרקע של נושא כאוב זה.

כמו שתיארנו ברקע לדיונים אלו משרד הבריאות מפרסם מאז שנות ה-80 סקרים המראים שבסביבת חיפה ישנה תחלואה גבוה במיוחד של סרטן. לאורך השנים התחמקו הרשויות מבירור הסיבה לתחלואה גבוהה זו תוך התעלמות עיקשת מבדיקת השפעתם של בתי הזיקוק על איכות האוויר והתחלואה.

רק בשנים האחרונות התחילו פקידים שונים, ובחצי פה, להכיר בכך שבתי הזיקוק ושאר מפעלי התעשייה הכבדה בחיפה אחראיים לנושא. דו"ח של מבקר המדינה שיצא ב-2013 הראה שעיריית חיפה מועלת בתפקידה בכל הנוגע בפיקוח על המפעלים.

ראש העיר יונה להב הוא האחראי הישיר על המפעלים מכיוון שהוא יו"ר של "איגוד ערים אזור מפרץ חיפה-להגנת הסביבה", ודו"ח מבקר המדינה הראה שבכהותנו הוא לא הנחה את האיגוד לביצוע ביקורת מסודרת במפעלים, ובאופן כללי הניח להם לעבוד ללא שום פיקוח משמעותי.

דו"ח נוסף של מבקר המדינה, מ-2015, הראה שהמשרד להגנת הסביבה כלל אינו מבצע ניטור של זיהום האוויר במפעלים. באופן מטריד המפעלים אמורים לנטר את עצמם אך הם עשו זאת בצורה כושלת בכלל ובמפרץ חיפה בפרט. ואם לא די בכל אלה, התגלה לאחרונה שאחראית זיהום האוויר באיגוד הערים חשודה בניגוד עניינים מכיוון שבזמן כהונתה זכה בעלה במכרזים של מיליוני שקלים מבתי הזיקוק.

אך גם כאן לא מסתיימת שורת הכשלים: שלמה כץ, מנהל המחוז במשרד להגנת הסביבה, נמצא גם הוא חשוד בניגוד עניינים. מסתבר שבת דודתו של מנהל המחוז עובדת כיועצת המשפטית של בתי הזיקוק ושניהם ישבו יחדיו בדיונים. האחד מייצג את המשרד להגנת הסביבה והשנייה את בתי הזיקוק. איש משניהם לא הטריח עצמו להכריז על קרבת משפחתם למרות ההנחיה המפורשת שחלה על עובדי מדינה בנושאים אלו.

לכן אין להתפלא שחברי הכנסת דב חנין, יעל כהן-פארן ומנהלת הוועדה קארין אלהרר קיבלו בחוסר אמון גורף את הסבריהם של נציגי המשרד להגנת הסביבה. נציגי המשרד טענו ש"המצב בסדר", זיהום האוויר בחיפה ירד משמעותית ובכלל המשרד מתפקד "מצוין".

שלמה כץ זכה לביקורת נוקבת מצדה של אלהרר כשניסה להתגאות בהישגיו, וזלזל בארגונים הירוקים ש"רק צועקים ולא מבינים דבר" בעוד הוא עובד יומם וליל. מעניין אם מר כץ שכח שאלהרר פנתה ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיורה על חקירה פלילית, שבה הוא החשוד העיקרי.

העובדה שלצדה של אלהרר ישבו מחברי הדוחות הקשים מטעם מבקר המדינה לא הרתיעה אותו מלנסות ולהתפאר בהישגיו כמנהל שוב ושוב. אלהרר עצרה את כץ עוד בתחילת דבריו והורתה לו לחדול מגישה זו ומיד. כמו כן היא העבירה עליו ביקורת קשה על כך שלא שלח לוועדה את כל המסמכים שהתבקש, ואת האחרים שלח יום לפני תחילת הדיון.

בכלל, נראה שאלהרר אינה מרפה מהנושא ואינה מוכנה לתת לפקידי הממשלה להתחמק מהעברת נתונים. כשנציגת משרד הבריאות התחילה להתווכח איזה נתונים היא תעביר ואיזה לא, הזכירה לה אלהרר שהיא אינה מבקשת אלא דורשת כיושבת ראש הוועדה.

מול רצינותה של אלהרר צרמה העובדה ש-14 החברים הנוספים בוועדה לא טרחו כלל להגיע לדיון. חבל שנושא זיהום האוויר העודף, השחיתות הציבורית, הסרטן והאסטמה לא נראו חשובים מספיק להם כדי להטריח עצמם לדיון.  מצד שני, ישנה התקדמות משמעותית בכך שהממסד מתחיל להכיר בחשיבות הקריטית של הנושא וההתעלמות הגורפת שאפיינה נושא זה עד לפני שנים בודדות עוברת לאט-לאט מן העולם.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

המנכ"ל המתפאר: שלושה דוחות חמורים של מבקר המדינה ועובדת אחת בניגוד עניינים

 

ניצן מתן

בחודש מרץ השנה נערך פאנל מומחים בנושא זיהום האוויר בחיפה. הפאנל התקיים בחסות לשכת עורכי הדין, והרוח החיה מאחורי הכנס הייתה עו"ד אליס גולדמן, יחד עם עו"ד טל אבריאל. את הכתבה שיצאה בכתב העת של לשכת עורכי הדין ניתן לקרוא בקישור המצורף.

במושב הראשון השתתפו ד"ר אביעד זיק, מומחה לאונקולוגיה, ד"ר עופר דרסלר, מנכ"ל איגוד ערים חיפה ודרור רשף מהעמותה לכלכלה בת קיימא ואנוכי.

במהלך הדיון הציג ד"ר דרלסר את המצב בחיפה כ"טוב" ו"משופר", לדבריו, בהרבה משהיה בעבר. הוא אמר כי אחוזי התחלואה בסרטן בחיפה ירדו משמעותית, לעומת השנים הקודמות. להבנתו, קִרבה גיאוגרפית לבית זיקוק אינה בהכרח גורם ברור לתחלואה עודפת באוכלוסייה, ולראָיה: ערים שונות באירופה שבקרבתן ישנם בתי זיקוק הן ללא עודף בתחלואה.

דבריו לא היו מקובלים עלי, והצהרתי שהספרות המקצועית קובעת בוודאות שקרבה לבתי זיקוק מגדילה את החשיפה לרעלים הנפלטים לאוויר, וכן את המחלות הנגרמות כתוצאה מכך. לגישתי, כך הוספתי, יש לבצע פיקוח מקפיד על בתי הזיקוק כגורם הפוגע בבריאות האוויר, ולא כגורם "סביר" שאינו מצריך יחס מיוחד של הרשויות.

בתורי התבקשתי לספר על השפעתו של זיהום קרקע על בריאות הציבור. מעבר לנזק האפשרי למֵי התהום עקב חדירת מזהמים לקרקע, ישנם גזי הקרקע שלרוב אינם נחשבים כגורם סיכון. מרכיבי הדלק הם נדיפים מאוד, ומכיוון שכך, קרקע שהזדהמה מדלק יכולה לגרום לנידוף קבוע של גזים לקומת קרקע, או מרתפים. אנשים שעובדים במקומות שכאלו, דוגמת מאבטחים ושומרים בחניונים, עלולים להיחשף לחומרים אלו במהלך עבודתם, ועבודתם יכולה להגיע לשמונה שעות ביום, ומעלה. התקנות מגדירות שבאזורי תעסוקה מותר שיהיה יותר זיהום, אבל לגוף האדם אין זה משנה אם הוא נחשף בעבודה או בבית, ולפי הספרות המקצועית מספיקה חשיפה של שעה בודדת כדי להגדיל משמעותית את הסיכוי לסרטן.

דוגמה לחוסר הטיפול בנושא ניתן לראות ביציאה מכביש המנהרות בחיפה. לפני כשנתיים הורחב הכביש, ובמסגרת ההרחבה התקבל אישור להזרים את מי התהום לנחל הקישון עד לאמצע שנת 2014. כשביקרתי במקום בתחילת 2015 ראיתי שההזרמה נמשכת, והמים אינם מוזרמים לקישון אלא לבור מלאכותי בצמוד לאתר העבודות. גרוע מכך, המים לא היו מי תהום נקיים אלא מים מזוהמים ביותר. רק המראה של המים די בו כדי להבין: צבעם אדמדם-עכור שברור שאינו טבעי, זאת בנוסף לריח מתכתי כבד שעלה מהם. כמובן שמראה עיניים אינו מספיק, וביצענו במקום בדיקות מעבדה שאישרו שבמים ישנו ריכוז גבוה ומדאיג של מתכות ומרכיבי דלק תעשייתיים. נכון להיום – הבעיה לא טופלה, וזאת, למרות המכתבים שנשלחו למשרד להגנת הסביבה ולרשות המים. המקום נמצא כ-500 מטר מהתחנה המרכזית לב המפרץ, וסביר להניח שמי התהום הנמצאים שם מזוהמים גם הם. המשמעות היא שכל מי שנמצא בקומות קרקע, או במרתפים באזור, נמצא בסיכון גבוה לחשיפה. הבעיה לא נפתרה למרות עובדה נוספת: יש כאן עבירה ברורה על החוק מצד עיריית חיפה, שבמשך שנתיים מזרימה מים מזוהמים ללא אישור ובידיעת הרשויות.

 

New Microsoft PowerPoint Presentation

תמונת לווין של Google מיוני 2016 המראה שהזרמת המים המזוהמים לא הופסקה

בהמשך הדברים התחיל ד"ר דרסלר לפאר את עבודת איגוד הערים ואת העבודה הטובה שהם עושים באזור חיפה. לאחר כדקה או דקה וחצי – לא יכולתי להבליג. הזכרתי לו שמי שאחראית על זיהום האוויר בארגון נחשדה בניגוד עניינים חמור, מכיוון שבעלה זכה במכרזים בסכומי עתק בבתי הזיקוק, ללא דיווח. זאת, ועוד: מבקר המדינה הוציא ב-2013 דו"ח חריף שמסביר שהאיגוד החיפאי מתרשל בצורה חמורה בביצוע עבודתו באופן כללי, וכן בפיקוח על מפעל תע"ש שבשטח האיגוד, שגורם לזיהום סביבתי קשה במיוחד. ב-2015 הוציא המבקר דו"ח חריף במיוחד שמציין שלא בוצעו בדיקות מטעם המדינה בכל הנוגע לזיהום האוויר במחוז חיפה. הרשויות נסמכות על דיווחי המפעלים עצמם, ואלו לפי המבקר – הם לוקים בתת דיווח ואי דיוקים קשים.

בקהל היו בעיקר עורכי דין, וקשה לי להעריך עד כמה הם השתכנעו מדברַי. אני רואה פאנלים שכאלה ככלי הסברתי חשוב במערכה הארוכה על המודעות לכך שזיהום האוויר הורג, ויש להתייחס אליו בשיא הרצינות.

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, המשרד להגנת הסביבה, העיר חיפה, חומרים אורגניים נדיפים, כללי, מפרץ חיפה, סרטן | עם התגים , , | כתיבת תגובה

הגלובוס הירוק

אתמול הייתה לי הזכות וההתרגשות להיות חלק משתי קבוצות שקיבלו את פרס ה"גלובוס הירוק".
הפרס מחענק על ידי מספר ארגוני סביבה מובילים ומטרתו לתת הכרה במאבקים ובעשייה למען איכות הסביבה ושמירת טבע במספר קטגוריות .
קבוצה אחת בה אני לוקח חלק מתעסקת בזיהום האוויר בחיפה והשנייה במאבק בנושא משאבי הגז הטבעי. מחמם את הלב להיות חלק מקבוצות מתנדבים אלו שמקדישים מזמנם ויכולתם למען הכלל.
קבלת הפרס מרגשת ומשמחת אבל עם צביטה קטנה-גדולה בלב. המאבקים הללו לא היו צריכים להתקיים לו הממשלה הנבחרת הייתה דואגת לאינטרסים של כלל האזרחים ולא של מספר מצומצם של קבוצות כוח עשירות ובעלות קשרים במסדרונות השלטון.
פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

בריטניה אומרת לא לפחם

ניצן מתן

בריטניה מתאפיינת במרבצי פחם עצומים  אך היא החליטה להפסיק ולהשתמש בהם.

במקום פחם הממלכה המאוחדת עוברת לשימוש בגז טבעי. עד שנת 2025 מתכוונת הממלכה להחליף את הפחם בגז. אבל לא רק בגז מדובר אל גם בפאנלים סולאריים. השבוע נפל דבר והפאנלים הסולריים  בבריטניה הפיקו פי 2 אנרגיה מאשר פחם. אומנם מדובר ב-6% בלבד ממשק האנרגיה הבריטי אך בהתחשב בכך שההחלטה על המעבר היא בת כשנה יש בכך הישג מרשים.

הסיבה למעבר היא הרצון לצמצם את הנזקים הבריאותיים הקשים הנגרמים משימוש בפחם. חבל שבמדינת ישראל הברוכה בגז טבעי ואור שמש אין תהליך דומה. חבל שאצלנו הגז כל כך יקר שהמפעלים נאלצים להשתמש במזוט על פני הגז.

ההפסד הוא כפול: התעשייה לא זוכה באנרגיה זולה והאזרחים "זוכים" בזיהום אוויר.

SOLAR PANELS

 

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, גז טבעי, כללי, פחם | עם התגים , , | תגובה אחת

המצלמה היקרה שלי

ניצן מתן

אני מאוד אוהב לצלם. החדר בדירתי השכורה עמוס לעייפה בתמונות שצילמתי באתרים שונים בארץ, ומצלמה שוכנת דרך קבע בתיק הגב שלי. בעבודתי האחרונה השתמשתי במצלמה מצוינת שלקחתי אִתי לכל מקום. כאשר עזבתי את העבודה החלטתי שארכוש לעצמי מצלמה זהה. נכון, היא מעט יקרה אבל שווה כל שקל – למי שאוהב את התחום. אחרי התלבטות קלה החלטתי לקנות מצלמה משומשת ב-Ebay, ולא לקנות מצלמה חדשה בארץ. נכון שאני מוותר על האחריות, אבל חוסך כמעט 600 שקל. ואם אקבל מצלמה שאינה עובדת – המוכר יחזיר לי את הכסף. כך נפרדתי בראשון באפריל מ-900 שקל, והמצלמה המשומשת התחילה לעשות דרכה מיפן. לפי הרישום של דואר ישראל החבילה הגיעה למוקד השליחים שבירושלים בשמונה באפריל. "בסדר", חשבתי, "בטח אקבל את פתק המשלוח לאחר החג ואלך לקחת את המצלמה." עבר חלף החג, וגם חודש אפריל נגמר, ופתק אין. אתמול התקשרתי לשירות הדואר, וכמו נכנסתי לסיפור קפקאי העוסק בדואר ממלכתי. לא סתם דואר ממלכתי – הדואר היחידי בארץ!

בשלב הראשון – איש לא ענה לי לטלפון של המוקד הירושלמי. לאחר שהתקשרתי למספר ארצי,  הפקידה העצבנית אמרה לי שאני צריך לשלם 306 ₪ מיסים ו"עמלת חילוץ", או משהו בדומה לכך. "בסדר. מה זה עמלת חילוץ?" אני שואל. אתם לא הייתם שואלים?

"אה," אמרה הפקידה, "זה עמלה בגין הוצאת דבר הדואר מסניף השליחים בירושלים והעברתו לסניף הקרוב למקום מגוריך."

"אבל, אני יכול להגיע לירושלים," אמרתי, "אל תוציאו שליח, אני אגיע."

"אי אפשר. אתה חייב לשלם."

מסתבר, שאני צריך ללכת לסניף הדואר באבו-גוש פעם אחת כדי לשלם, ופעם שנייה כדי לקחת את דבר הדואר שיישלח אחרי שאשלם עליו. מבדיקה באתר רשות המסים אכן ישנו מס של 17% על מצלמות ומוצרים נוספים, החל מסכום של 75 דולר. יחד עם "עמלת החילוץ" יוצא שמחיר המצלמה שלי קפץ ב-306 ₪, או במילים אחרות התייקר ב-33%.

התייקרות הזו מורכבת משני גורמים, שכל אחד מהם יותר מרתיח ומיותר מהשני. האחד הוא "עמלת החילוץ" החדשה של הדואר, שמייקרת מוצרים ב-150 ₪ ללא שום סיבה נראית לעין. הסיבה השנייה היא המכס של 17% ששילמתי על המצלמה. מעיון בחוק מסתבר שהמסים הללו נקבעים על ידי שר האוצר בכוחו של חוק העוסק בהיטלי סחר. מטרת החוק, כמו שהסבירה ממשלת ישראל ב-2007 היא "הגנה על הייצור המקומי". מהסתכלות ברשימת המוצרים שיש עליהם מכס נראה שאף אחד מהם אינו מיוצר בארץ. חלק קטן מהרשימה כולל: אוכף, בריכת שחייה לילדים, חלקי חילוף לרכב, טאבלטים, ותאמינו או לא – גם מפוחית. הרשימה נראית גם שרירותית, גם לא מעודכנת. מופיעים בה מוצרים שכלל אינם מבוקשים וכמעט שלא קיימים יותר, כגון די.וי.די, ווקמן או תקליטורים.

אינני כלכלן. איני בא להחוות דעה אם יש להגן על ייצור מקומי על ידי מכסים. ברור לי שמיסוי של מוצרים שכלל אינם מיוצרים בארץ, אינו מגן על ייצור מקומי, אלא סתם מעלה את יוקר המחיה. העמלה החדשה והשרירותית של הדואר לפיה יש לשלם 150 ש"ח על העברת מוצר למרחק של 10 קילומטרים בין ירושלים לאבו-גוש אינה עוזרת לשום גורם כלכלי. כך, במקום שמדינת ישראל תאפשר לנו לרכוש מוצרים זולים שאינם מיוצרים בארץ – היא מעלה באופן מלאכותי את המחירים כדי להגן על תעשייה מקומית שכלל אינה קיימת. קוראים לזה טמטום במקרה הטוב, ביורוקרטיה דוחה במקרה הבינוני וכמעט התעללות באזרח – במקרה של אזרח שאין לו רכב, למשל.

Israel_Post.svg

העובדה שדואר ישראל מרשה לעצמו לקחת 150 ₪ "עמלת חילוץ" על חבילות שמגיעות לארץ רק מעלה את יוקר המחיה בצורה שרירותית ומיותרת.

 

 

פורסם בקטגוריה יוקר המחייה, כללי | עם התגים , , , | 2 תגובות

דליפת נפט באיטליה כמעט והרסה חלקת חוף ים תיכונית

ניצן מתן

לפני מספר ימים הכה אסון סביבתי בחופי הים התיכון.

צינור נפט המשמש בית זיקוק ישן ליד ג'נובה שבאיטליה דלף ושחרר לסביבה כ-680,000 ליטר של נפט גולמי. הרשויות באיטליה הצליחו ליצור מחסום על הנהר ולעצור את כתם הנפט מלהגיע לחוף הים התיכון.

הרשויות עדיין עסוקות בהערכת הנזק שנגרם וישנו חשש להשפעות ארוכות טווח כמו במקרים דומים.

התגובה המהירה אכן מרשימה. יש לשאול האם מדינת ישראל ערוכה לטיפול בדליפת נפט שכזו בנחל הקישון או לטיפול בדליפת גז גדולה מהצנרת התת-מימית שמחברת את אסדות תמר ליבשה?

קישורים לכתבות:

Riviera beaches spared as Italy oil slick dissolves

Italy oil slicks dissipate, sparing Riviera tourist beaches

Italy monitoring oil slick off Riviera

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, בתי זיקוק נפט, גז טבעי, כללי | עם התגים , , | כתיבת תגובה