בימים האחרונים הזדמן לי לשמוע ברדיו את תשדיר הבחירות של הליכוד. בסוף התשדיר מבטיח קולו של רה"מ נתניהו שמדינת ישראל תקבל "מאות מילארדים" מהגז.

עלי, כמו על רבים אחרים – אני מניח כך – כל הקשור לבחירות השלישיות נמאס לחלוטין. הרגשה של אין מוצא מבחינה פוליטית, ריבים על אגו, תיקי השחיתות ממאיסים את המנהיגות ואת המנהיגים על הרבה ישראלים.

עם זאת, נושא משק הגז קרוב לליבי ולכן החלטתי לבדוק את הבטחתו של נתניהו. לאחר עיון במסמכים שונים נראה, שאכן ייתכן הדבר שנרוויח מאות מיליארדים מתמלוגי הגז. אולם, נתון זה מטעה מאין כמותו. הדבר דומה לעובד בשכר מינימום, המסביר שהוא ישתכר 2.5 מיליון שקלים. אלא שהוא שוכח לציין שהסכום המפואר הזה הוא סיכום כל הכנסותיו ב- 40 שנות עבודה. כך גם במשק הגז. אולי נרוויח מאות מיליארדים, אבל הרווח הזה למדינה הוא על פני פרק זמן של 40 שנה לפחות.

החלק הקל בבדיקת הנושא הוא עניין הכנסות המדינה ממאגר תמר. לפי הדיווח השנתי במשרד האנרגיה, מדינת ישראל הרוויחה ממאגר תמר כ- 5.3 מיליארד ש"ח בשנים 2013-2019. החלק שהוא קצת יותר מסובך בבדיקת הנושא היה חישוב ההוצאות של המדינה. לפי מסמך משנת 2019 מסתבר שמדינת ישראל החליטה לסבסד את הקמת צנרת הגז היבשתית ב- 6.2 מיליארד ש"ח. כלומר, שותפויות הגז פטורות מהקמת התשתית שדרכה עוברת הסחורה ללקוחותיהן. לפי משרד האוצר, בשנים 2020-2022 הסבסוד יגדל בעוד כ-300 מיליון ש"ח. על ההוצאות הללו יש להוסיף את הוצאות חיל הים, המגן על אסדות הגז. כמובן שאין על זה נתון רשמי, אבל מכתבות הקיימות ברשת נראה שמדובר בכשני מיליארד שקל בשנה.

יוצא שמדינת ישראל מממנת הקמת תשתיות גז יבשתיות בכ- 6.5 מיליארד שקלים, בזמן שהיא מרוויחה ממיסים 5.3 מיליארד ש"ח. נראה, כי עד כה – מדינת ישראל הפסידה כ- 1.2 מיליארד ש"ח.

למרות זאת, העתיד יכול להשתנות. מאגר הגז לוויתן התחיל להזרים גז. כמו כן, המיסוי על הגז אמור לעלות, כמובטח באותה "ועדת שישנסקי". מעיון במסמכי הוועדה נראה שהרווח הצפוי מיישום המלצותיה של הוועדה הינו כ- 500 מיליון ש"ח בשנה. קטונתי מלהבין את הכתוב במסמך ההסבר על אותם "רווחי יתר". לא מצוין שם האם מדובר בתוספת מיסוי על כל מאגרי הגז, או על מאגר תמר בלבד.

בהנחה שמדובר בתוספת של 500 מיליון ש"ח לשני המאגרים, מדובר בהגדלת המיסים משני המאגרים בסכום של מיליארד ש"ח. מאגר תמר מניב בבמוצע כ- 880 מיליון ש"ח לקופת המדינה. בהנחה שמאגר לוויתן יפיק מעט יותר, הרי שסך כל המיסים משני המאגרים יהיה כ- 2.8 מיליארד ש"ח בשנה. מהסכום הזה יש להפחית עלויות לא ידועות של הקמת צנרת יבשתית, ועלויות ביטחון. אם שני המאגרים יעבדו יחדיו במשך כ- 35 שנה הם יניבו לקופת המדינה כמאה מיליארד ש"ח. איני יודע כמה זמן יחזיקו המאגרים, הרי מתוכנן ייצוא גז למדינות אלו ואחרות. בשנת 2019 תקציב המדינה עמד על 479.6 מיליארדי שקלים. באותה שנה עמדו המיסים ממאגר תמר על סכום של כשמונה מאות וארבעים מיליון שקלים, כלומר – מיסים בשיעור של 0.5% מתקציב המדינה, לפני ההוצאות על תשתית וביטחון. אם לא יהיה שינוי משמעותי ודרמטי במיסוי הגז נראה שההשפעתם על תקציב המדינה תימדד באחוזים בודדים מדי שנה בשנה. בעבר, הייתה תקווה שהשימוש בגז טבעי יוריד את זיהום האוויר בארץ, אך לפי נתוני ה-OECD הדבר לא קרה.

אני חייב להודות שאני עדיין מצפה שראש הממשלה יגיד לי את האמת. כאשר ראש הממשלה מסלף את האמת בצורה כה גסה – זה מפריע לי, זה מעליב. ראש הממשלה אינו אמור לשקר לציבור. אני מניח שפחות מלהיב להגיד שלפי משרד האוצר המיסוי ממשאבי הגז בשנים 2017-2018 היה זניח. הרבה יותר מלהיב להגיד שנרוויח מאות מיליארדים. רק חבל שבדומה לאותה עובד בשכר מינימום שהזכרתי לעיל – ראש ממשלתנו אינו מציין בתוך כמה עשרות שנים יגיע הכסף. ראש ממשלתנו אינו מציין שהמדינה החליטה לממן חלק גדול מההוצאות של חברות הגז העשירות. מעניין מה תגיד אותה הממשלה אם אותו עובד עני יבקש גם הוא מימון להוצאותיו.