תשובה הכפולה

ניצן מתן

פורסם לראשונה במשמר החברתי בשני בפברואר 2014

זו לא שגיאה, ולא טעות. מדובר בתאומים זהים, כפי שמפורט להלן.

מונופול הגז

תשובה עשה לנו תספורת בסכום עתק ושרף חסכונות של אזרחים רבים. למה אנחנו עדיין סומכים עליו שינהל את משאבי הגז הטבעיים של מדינת ישראל?

 

כאח תאום נהניתי במיוחד, בילדותי, לקרוא את סיפורי אורה הכפולה. שתי האחיות, הדומות במראה ושונות באופי, שיטו בכל הסובבים אותם. האופי השונה והמראה הזהה יצר מצבים מעניינים ומפתיעים. נראה שבימים אלו נכתבת מעין גרסה מעוותת של סיפור הילדים התמים. הטייקון העולה, יצחק תשובה, מצטייר בעיני רבים כמציל המשק הישראלי, באמצעות בשורת הגז. אחרים, ונראה שלא רבים, זוכרים לו את מעלליו בנושא תספורות הפנסיות. איש אחד, ולו, לכאורה, שתי פנים. מציל העם ושודד הפנסיות. מקדם השלום ומונופול במשק הגז כאחד.

דנקנר, בימים שלפני נפילתו, גם הוא זכה ליחס דומה. רוב רובה של העיתונות, שכה חובטת בו כעת, כמעט שלא דיברה בו רעה לפני שנתיים-שלוש. עיתונאים מתחום הכלכלה, רגולטורים וחברי כנסת היו אז כאילמים. היום נעשו ריכוזיות, שחיתות וחוסר אחריות כמעט לשם שני של טייקון מתרסק זה. יש המגדילים ומפריזים באמרם שנפילתו של זה היא תחילת סופו של עידן הטייקונים והריכוזיות. מהתבוננות במשק הגז לא ברור אם תחזית זו תתממש.

משק הגז, בעיקר תגליות לוויתן ותמר, יהווה מקור אנרגיה משמעותי ביותר בשנים הקרובות. לא סביר שתהיינה עוד תגליות גז גדולות כל כך. בימים אלו אמור האחראי על ההגבלים העסקיים, הפרופסור דויד גילה, להחליט על הרכב השליטה במאגרים. בעלי השליטה הנוכחיים הם "נובל אנרג'י" ויצחק תשובה. ביום חמישי האחרון דנה ועדת הכלכלה בנושא. מר גדעון תדמור, יו"ר דלק קידוחים ומנכ"ל אבנר נפט וגז, היה בא כוחו העיקרי של תשובה בדיון. בדבריו, הוא הדגיש שפיתוח מואץ של משק הגז הישראלי יביא שלום, ביטחון וכלכלה משגשגת למדינת ישראל. גדעון תדמור, נציגו של יצחק תשובה, הוא לא רק מומחה לגז אלא גם מומחה לביטחון לאומי ולשלם אזורי.

 לקראת סופו של הדיון שאלה ח"כ יחימוביץ' האם מוכן מר גדעון תדמור לכך שיהיה פיקוח על המחירים, אם יוכרז מונופול במשק הגז. לאחר שתיקה קצרה השיב האיש תשובה מתחמקת. הח"כ הלוחמנית לא הרפתה, והוא ענה שהוא נגד פיקוח על המחירים. מצילי המדינה והאומה, אם כן, מעוניינים לקבל לידיהם את השליטה על הגז הישראלי ללא פיקוח. לא הכרזה כמונופול ולא היפרדות ממאגר לוויתן, אלא שליטה ללא פיקוח בשני המאגרים. המשמעות של חוסר פיקוח זה היא יכולת לקבוע לאיזה מפעל יימכר גז, ובאיזה מחיר. ברצותם, יקבל מפעל מסוים גז זול ואם לא ירצו – ייאלץ מפעל אחר לקנות נפט, או פחם, במחיר גבוה בהרבה. שליטה משקית שגם דנקנר, בזמנו, היה מתקנא בה.

אל לנו להתבלבל. יצחק תשובה אינו מושיע העם והאומה. בזמנו, ניצח יצחק תשובה על התספורת הגדולה ביותר במשק – 1.4 מיליארד דולר. נכון הדבר  שהשופטת אלשיך אישרה את הסדר החוב. גם נכון הוא שהדבר לא עזר לאנשים שהפרישו כספי פנסיה מדי חודש בחודשו, וכספם נעלם בלהטוטנות הפיננסית. יבואו ויגידו, ובמידה של צדק, שהדברים נעשים במסגרת החוק. תשובה פעל במסגרת החוקית שהמחוקקים, הרגולטורים ובתי המשפט אישרו. שוב אותה הכפילות. חוקי בהחלט. ובהחלט לא מביא לכלכלה משגשגת.

בימים אלו צריך הממונה על ההגבלים העסקיים להחליט מה יהיה מתווה השליטה במאגרים הגדולים שבהם מחזיקים "נובל" ותשובה. האפשרות הראשונה היא להכריז שמדובר במונופול, הרי זהו כל הגז הקיים, ולחייב את מכירתו של מאגר לוויתן לחברה אחרת. האפשרות השנייה היא להכריז על מונופול, וליצור פיקוח על המחירים. האפשרות השלישית, והלא מוצלחת, להבנתי, היא לתת לתשובה ו"נובל" שליטה במאגרים, בלי שיוכרזו כמונופול. באפשרות זו תיווצר התחרות, להבנתו של הממונה על הגבלים העסקיים, ע"י פיתוח מאגרים נוספים בעתיד. מאגרים אלו, כריש ותנין, לא צפויים להיות גדולים כמו לוויתן ותמר, וכלל לא בטוח שיהיה כלכלי לפתח אותם.

אכן, יש על כתפיו של הממונה אחריות כבדה. לפי החוק, עליו להיפגש עם אלו שמושפעים מההכרזה על המונופול. יוצא שהממונה נפגש פעמים רבות עם תשובה ועם "נובל אנרג'י", שמע וקרא את טענותיהם. החוק לא מחייב מפגשים עם גורמים אחרים במשק, ואלו אכן לא התקיימו. מדבריו של הממונה בדיון בכנסת נראה שהוא נוטה לאפשרות השלישית. האפשרות הזו מיטיבה באופן משמעותי עם היזמים, ולמעשה נותנת להם שליטה עצומה על משק האנרגיה.

חשוב שהממונה יזכור שלא מדובר בגופים שמעוניינים בטובת העם והמולדת. מדובר בגופים שלא תהיה להם שום בעיה לנצל לרעה את כוחו של המונופול. תרחיש אחד, מני רבים, הוא מכירת גז זול לחברות שבהן השקיעו תשובה ו"נובל", ובמקביל מכירת גז למתחרים – במחיר מופקע. כולנו נרוויח מכך בהנחה שנזכה להיות מהמקורבים והחברים של שליטי הגז.

הממונה נמצא במקום קשה. הלחץ שמופעל עליו הוא בוודאי אדיר. ההחלטה שהגיעה לפתחו היא דרמטית ותשפיע על כלכלת המדינה בעתיד. במעמד זה אין עליו להסתמך רק על דבריו של תשובה, אלא לשמוע ולקבל מידע נוסף. בדיון בכנסת ביקשו נציגים של גופים אזרחיים העוסקים בנושא זה, להיפגש אתו, בכדי להשמיע את הדברים. בימים הקרובים אמור הממונה להחליט האם להיפגש עמם, או לא.

יש לקוות שהוא אכן ישכיל לקבל על עצמו לשמוע כמה שיותר דעות וכיווני מחשבה. לדעתי, אסור לו להחליט החלטה שכזו, כאשר כל המידע שקיים בידיו הוא מצד אחד בלבד.

יתרה מכך: יש לקוות שהוא יבין שהמידע שהוא קיבל עד כה נועד לשרת קבוצה קטנה של בעלי הון שמבטיחים שגשוג כלכלי למדינה כולה, אם רק יתנו להם להרוויח הרבה כסף, ע"י יצירת משק אנרגיה ריכוזי ומונופוליסטי.

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

עמדתו של הממונה על ההגבלים נוטה לאשר מונפול במשק הגז

נראה שהממונה פועל בכיוון של אישור המונפול בניגוד לאינטרס הציבורי המובהק. נקווה שהציבור והדיון הציבורי יצליח לשנות את עמדתו.

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , , , | 4 תגובות

התנגדות בוועדת הפנים להצבת מתקני הגז ביבשה: תוגש התנגדות רשמית לתכנית

ניצן מתן

ביום רביעי שעבר היה דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בנושא של המיקום העתידי של מתקני הגז: ביבשה או בים? מדובר בעניין הנתון לוויכוח ציבורי עז מזה כשנתיים. למען הגילוי הנאות, חשוב לי לציין שאני מעורב בדיון הזה בשנתיים האחרונות. אינני משקיף אובייקטיבי, ותומך בכך שהתשתית העתידית תהיה בים, ולא ביבשה. לפני שאגיע למה שהתרחש בדיון עצמו, כדאי להקדיש כמה שורות להיסטוריה של הנושא.

רקע קצר:

מדינת ישראל הייתה תמיד ענייה במשאבי אנרגיה, כגון גז ונפט. בית המחוקקים והציבור מעולם לא חשבו שיהיו למדינה אוצרות של גז טבעי בים התיכון. במשך שנים הפך העניין אפילו לבדיחה. חוק הנפט, משנת 1954, נותן מענקי מס חריגים בהיקפם, ליזמים עתידיים. זאת – כדי לעודד חיפושי נפט. בנוסף לכך, קובע החוק כי בניית תשתית לאנרגיה מצריכה הרבה פחות הליכי תכנון וסקרים מקדימים, מאשר אלו הנדרשים לבניית פרויקטים כמו כביש ראשי, או שכונות מגורים גדולות. לגישה שלטונית זו, שאולי הייתה נכונה לימי קום המדינה, הגיעו יזמי חיפושי הגז של המאה ה-21. מה שנחשב שנים כבדיחה – הפך לבעל חשיבות עליונה ב-2010. למרות חשיבות עליונה זו, חוק הנפט והליכי התכנון לא עודכנו. במשך כמעט שנה היה ויכוח פומבי ומתוקשר על נושא חלוקת משאבי הגז ורווחי הגז. במקביל לדיון הציבורי התקיים דיון מקביל על מיקומם העתידי של מתקני הגז: בים או ביבשה. בהתחלה, היו היזמים של תכניות הבנייה למשק הגז אנשי חברת נובל אנרג'י. בשנת 2010 החליט משרד האנרגיה שהמדינה היא שצריכה לתכנן את משק האנרגיה שלה, ולא חברה פרטית. יצא מכרז, ובו זכה "לרמן אדריכלים". משרד תכנון ערים זה היה אמור להציג למדינה, ובעיקר למוסדות התכנון, אפשריות שונות לבניית המתקנים לזיקוק הגז, ולעמוד על האפשרות של מתקנים ביבשה או מתקנים בים.

המשך הדרך, עד ועדת הפנים של הכנסת

בתחילת הדרך היה המאבק, שהיום הוא ער ומשפיע בין קבוצות קטנות של "משוגעים לדבר". קבוצות אלה נפגשו בין אם במעוצות  אזורית בכרמל מנשה ועמק חפר, וטכסו עצה. היו ביניהן מי שניסו להתגבר על אלפי העמודים שייצרו לרמן אדריכלים. היו אחרים שניסו לערב גורמים פוליטיים, כאלה ואחרים, וכולם שברו את הראש איך לגרום לציבור הרחב להתעניין בנושא. במהלך הזמן התחילו להתגבש תובנות שונות בנוגע למאבק. הדבר הבולט ביותר היה, שבמסמכי התכנון הללו חסרים דברים רבים. למעשה, מעבר למיקום של המתקן העתידי על המפות – לא היה בהם שום דבר אינפורמטיבי. שאלות כמו זיהום מי תהום, תקנות בטיחות, ההרכב העתידי של הגז המזוקק ודברים רבים נוספים – נדחו לשלב היתרי הבנייה. התכנית הפכה ל"תכנית מאפשרת". תכניות בנייה אומרות לקבוע במידה מדוקדקת את סוג הבנייה והמתווה שלו. "התוכנית המאפשרת" משאירה ליזם לבחור כמעט

את כל הפרטים הטכניים של התכנון העתידי נשארו בידי היזם העתידי. דוגמה: בחירת שיטות העבודה בשלב ביצוע עבודות ההקמה נשארו בידיו של היזם, ולבחירתו. מכיוון שמדובר במעבר של צנרת גז ליד חופי רחצה ויישובים רבים, אין מדובר בנושא פעוט ערך. זוהי אחת הטענות העיקריות של התושבים: התכנית, למעשה, משאירה את התכנון בידי היזם, במקום שהיא תהיה בידי המדינה. דבר זה, טוענים, מנוגד לחלוטין לחוקי התכנון והבנייה הישראלים. דבר נוסף ומשמעותי הוא האפשרות לזקק גז בים. עניין זה לא נבדק מעולם באופן מלא שהרי לא נעשתה השוואה בין האפשרות הימית ליבשתית. אם כך – איך אפשר לדעת מי מהן היא טובה יותר?

הדיון בוועדת הכנסת

הדיון בוועדת הכנסת, ביום רביעי שעבר, התחיל מוקדם מאוד. זה אחד הדיונים היחידים במושב הזה שהתחילו בשמונה בבוקר. למרות השעה המוקדמת התייצבו בחדר הוועדה תושבים רבים, ראשי המועצות של חוף כרמל ועמק חפר ונציגים של עמותת "צלול" לאיכות סביבה. (אני הגעתי בתור עובד של "צלול", וחבר במטה המאבק של עמק חפר).  נוכחתם של חברי הכנסת, לעומת זאת, הייתה דלה. ח"כ מירי רגב ניהלה את הדיון. ח"כ איציק שמולי היה נוכח כמעט לאורך כל הדיון, למרות שאין הוא חבר בוועדת הפנים. ח"כ נחמן שי איחר במקצת, ונשאר במשך כל הדיון. ח"כ דב חנין הלך בתחילת הדיון לוועדה אחרת. נכון הדבר שהשעה הייתה מוקדמת, אבל אם אזרחים רבים כל כך הצליחו להגיע לדיון חשוב זה – על אחת כמה וכמה היו צריכים לעשות זאת חברי הכנסת!

ניהולה של יו"ר הוועדה, ח"כ מירי רגב, היה תקיף, כתמיד. היא אפשרה לראשי המועצות, וכן לתושבים רבים, לדבר ולהעלות את המסר שלהם. כל אלה אמרו באופן ברור וחד כי התכנון לא חוקי, מיסודו, מפני כך שמשאירים ליזם יותר מדי חופש בחירה תכנוני, ובכך טמונה סכנה חמורה לבטיחות הציבור. הסכנות העיקריות הם לאיכות המים והאוויר, עקב נזילות ודליפות, בשגרה ובחירום, וכן חשש מפגיעה במתקן, או בצנרת ההולכה, שתגרום לשריפה ולגלי חום שנזקיהם רבים. הדיון התמשך, הדברים חזרו על עצמם, דובר אחר דובר עמדו על הנקודות הנ"ל. אחד הדוברים היה נציג התאחדות התעשיינים. הוא התחיל להסביר שמבחינתו, התכנון לא מסוכן, והוא מעוניין לקדם אותו מהר ככל שניתן. בשלב זה התפרץ לדבריו ח"כ שמולי, ושאל האם הוא מדבר כמומחה לתכנון, או כמומחה לגז? האם הוא מוכן שילדיו יגורו ליד המתקן העתידי? היו"ר, מירי רגב, עצרה את ההתנגחות בין השניים, ואמרה שמותר לכל אחד להגיד את דעתו, למרות שלא בטוח שהיא תתקבל. נציג התאחדות התעשיינים סיים את דבריו בקריאה לזרז את ההליך, כדי להביא גז לשימוש המפעלים, ובכך לגרום להורדת עלויות.

לקראת סופה של השעה הראשונה לדיון ביקשה היו"ר מהדוברים להזדרז, מכיוון שהיא מעוניינת לשמוע את עמדתה של המדינה. אני, כנציג "צלול", הייתי אחד הדוברים האחרונים. לבקשתה של היו"ר לא חזרתי על דברי קודמַי, אלא הצגתי שני נושאים חדשים. מקריאה במסמכי התכנון מתגלות שתי בעיות. הראשונה הוא, שהמתכנן לא עשה סקר של מזהמי אוויר, משום שלטענתו, אין במדינה חוקים הנוגעים לאיכות האוויר. הטיעון הזה נכתב כשנתיים אחרי שתקנות איכות האוויר, שנגזרו מחוק אוויר נקי, נכנסו לתוקף. נקודה בעייתית נוספת היא מיקומו המתוכנן של צינור הולכת הגז. צינור זה אמור לעבור ליד שתי בארות של מי שתייה. חוק מדינה, משנת 1995, קובע שאסור, בשום תנאי, להעביר צנרת שכזו ליד הבארות. לסיכום הדברים, כך אמרתי, אסור על המדינה לאשר תכנית בנייה שמתכוונת, ביודעין ובכוונה תחילה, שלא לקיים את חוקי מדינת ישראל. מטעם המדינה היו נציגים בודדים. מסתבר, שכל נציג של המדינה שמצביע בוועדת התכנון לא יכול להגיע לדיון בכנסת, בגלל, לכאורה, חשש לניגוד אינטרסים. הדבר גרם לכך שכל פקידי המדינה שאמונים על בחינת התכנית לא היו בדיון. נציג אחד של רשות הגז, קונסטנטין בלוז, הסבר שחייבים לבנות מתקני זיקוק ביבשה, בגלל שתקלה במתקן הימי יכולה לשתק את מדינת ישראל. תקלה במתקן, הוא הסביר, היא רק נזק כלכלי ליזם, אבל היא נזק גבוה בהרבה למדינת ישראל. בנוסף לכך, אמר, בנייה בים היא קשה ומסוכנת בהרבה. טענות הנוכחים, שהתפרצו לדבריו, שזוהי שיטה שמקובלת בכל העולם – לא נענו בתשובה מסודרת.

סיכום הדיון ומבט לעתיד

לקראת סופו של הדיון ביקשה היו"ר, ח"כ מירי רגב, מהיועץ המשפטי של הוועדה לתת את חוות דעתו. דבריו, שנשמעו בהחלט מנומקים, זכו להתלהבות כללית. להבנתו המשפטית, לוקה התכנון בשני בעיות משפטיות קשות. הראשונה היא הנושא של "תכנית מאפשרת", שהזכרנו קודם. השנייה היא ניסיון הקמתה של ועדה חדשה, תחת "רשות רישוי הגז הטבעי". הוועדה הזו תייעץ לראש הרשות, והוא ייבחר היכן ואיך יוקמו המתקנים. במהלך זה, הסביר היועץ המשפטי של הוועדה, יהיה רק אדם אחד שיקבע את התכנון הסופי: ראש רשות הגז. הדבר נוגד לחלוטין את חוק התכנון והבנייה, שבו יש ועדה תכנונית גדולה, וחברים בה נציגי ממשלה וציבור, והיא הקובעת גורלן של תכניות בנייה.

בסיכומו של הדיון אמרה ח"כ מירי רגב שהיא תומכת בעמדתם של התושבים, להרחיק את המתקנים ללב ים. בצעד תקדימי היא מתכוונת לשלוח מכתב לוועדה הארצית לתכנון ובנייה. בדרך כלל, אזרחים שונים וארגונים לשמירת טבע, מביעים את השגותיהם לגבי תכנית בנייה. הוועדה, במקרה זה הארצית, לתכנון ובנייה קוראת את ההתנגדויות וצריכה לענות עליהן. כאן, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, תעלה ועדת הפנים של הכנסת גם היא, התנגדות רשמית לתכנית בנייה לאומית.

השלב הבא הוא סקירת התנגדויות הציבור לתכנית הבנייה של מתקני הגז ביבשה. בימים אלו מוגשות מאות התנגדויות. מכיוון שכל התנגדות מצריכה חתימה של עורך דין, בנוסף לזו של המתנגד, מדובר באופרציה כלל לא פשוטה. האם ההתנגדות של מאות תושבים, בנוסף לוועדת הפנים והגנת הסביבה של כנסת ישראל תצלחנה להשפיע על מוסד התכנון? ימים יגידו.

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, כלכלה וחברה, מאבק הגז | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

פיצוץ בצינור גז קנדי צריך להדליק נורה אדומה בישראל

תמונות משריפה של צינור גז בקנדה

בשנתיים האחרונות מתרגש דיון ער בנושא התכנון של המתקנים שיזקקו ויטפלו בגז הטבעי של מדינת ישראל. בגדול הויכוח הוא בין האפשרות לבנייה בים לבין זו של הבנייהביבשה. אחד הטיעונים העיקריים, שקוראים לבנייה בים, הוא של סכנת השריפה  בצינור הגז שתיצור "ענן" של חום ואש. המתכננים מטעם המדינה, שתומכים באפשרות היבשתית, טוענים שטווח ההשפעה של שריפה בצינור גז היא כ-45 מטר בלבד. זאת למרות שאירועים רבים בעולם מראים שהמציאות שונה וטווח הנזק של אירועים שכאלו הוא מאות מטרים. רק ביום שבת היה אירוע שכזה בקנדה שגרם ליצרתיו של עמוד אש בגובה של 200-300 מטר. לשמחת כולם לא היו פצועים או הרוגים אבל האש ממשיכה לבעור ברגעיםאלו ממש. אירוע זה, שהוא אחד מיני רבים בעולם, מוכיח שטווח ביטחון של 45 מטר מתשית צינורות של גז ודלק היא מקלה מידי ומהווה סכנה לחיי אזרחים שגרים ועובדים באזור. אולי אחרי מידע זה, שהו אחד מיני רבים, רשויות התכנון יתעשתו ויתחילו להתייחס ברצינות הראויה לסכנות שבהקמת תשית של מפעלים וצנרות לטיפול בגז בצמוד למושבים, כבישים ואזורי תעשייה בלב הארץ?

פורסם בקטגוריה כללי, מאבק הגז | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

מפות של אזור המעפיל-אמץ-אחיטוב למול תוכניות תמ"א 37/ח

This gallery contains 5 photos.

  המפות מראות את המיקום של המתקן והצנרת המתוכניים ביחס לישובים. מדובר בתוכנית מתאר ארצית לטיפול במשאבי הגז הטבעי שמעוררת התנגדות רבה בקרב תשובים ואירגונים שונים לאיכות סביבה. המתקנים מהווים גם גורם סיכון לבארות מי שתייה ולאיכות האוויר.

More Galleries | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

נתוני מאגרי הגז-רשות הגז 2013

נתוני מאגרי הגז-רשות הגז 2013

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אזור חרב לאת: מפת גוש חלקה למול צינור הגז המתוכנן בעמק חפר

בימים אלו מוגשות התנגדויות לתכנון של מתקני הגז בעמק חפר וכרמל מנשה.

אחד מהדברים הנבדקים הוא המעבר של הצינור בתוך חלקות של תושבים כמו שמופיע במפה הזו. המידע נלקח מתוך האתר של משרד הפנים-http://www.govmap.gov.il/viewer.asp

גושים וחלקות חרב לאת-אזור תעשייה

פורסם בקטגוריה כללי, מאבק הגז | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

בתכניות של מתקני הגז שכחו את חוק אוויר נקי

ניצן מתן

תסקיר השפעה  על הסביבה פרק ג-ה למט"ש מרץ (עמק חפר) עמוד 104

תסקיר השפעה על הסביבה פרק ג-ה למט"ש מרץ (עמק חפר) עמוד 104

בימים אלו ישנם דיונים, בכנסת ובמוסדות התכנון, על מיקומם העתידי של מתקני הגז-בים או ביבשה. מקריאה במסמכי התוכנית נראה שהמתכנן לא מכיר מספיק את החקיקה בנושא זיהום אוויר. למרות הוראות מפורשות הרושמות בחוק אוויר נקי, ובמקומות נוספים, הוא בוחר לבדוק רק שלושה סוגי מזהמים:  תחמוצות חנקן, גופרית דו חמצנית וחלקיקים (אבק מרחף).

מידע מפורט בנושא ניתן לקרוא בחומרי הרקע שעמותת "צלול"  מכינה בנושא. 

עכשיו יש רק לבוא ולראות אם המדינה תסכים לקבל הצעה שכתבו אנשים שלא יודעים על חוק אוויר נקי על כל עשרים ושבעת המזהמים הרשומים בו?

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , , , , , | תגובה אחת

ירקות רקובים ואלפיים שקל בחודש

ירקות רקובים ואלפיים שקל בחודש

במהלך לימודי עבדתי כשנה וחצי בפנימייה של ילדים עם בעיות התנהגות קשות. זהו מוסד פרטי שילדים שהוצאו מבתיהם, מסיבות כאלו ואחרות, מגיעים אליו. עבדתי שם בשנים 2011 – 2012, ולפני מספר ימים ביקרתי במקום, ונזכרתי בבעיות שונות ומשונות שהיו שם. שני הדברים העיקריים הזכורים לי הם המזגנים שלא עבדו בקיץ, והירקות הרקובים במקרר.

מלפפונים רקובים במקרר

בתחילת עבודתי שם לא ייחסתי חשיבות רבה לבעיות אלו. הייתי עסוק מדי בהתנהלות היום-יומית במקום. בין הילדים היו כמה בעלי בעיות התנהגות קשות ביותר, ונדרש זמן עד שלמדתי איך להתמודד עם תופעות אלו. לאחר שעברו מספר חודשים, ולמדתי את דרכי המקום, התחלתי לשים לב לעניינים נוספים. אחד מהם היו הירקות הרקובים במקרר. ארוחות הצהריים היו מגיעות מהמטבח המרכזי. הטבחים באמת השתדלו, והאוכל, שבושל כמעט ל- 140 איש, היה לא רע בכלל. את ארוחות הערב, לעומת זאת, היינו סועדים בקבוצות קטנות עם הילדים. בדרך כלל הכנתי לי סלט. חשבתי שאֵם הבית קונה יותר מדי ירקות, והם נרקבו. במהלך הזמן הבנתי שהירקות מגיעים רקובים למקרר הראשי. העגבניות והמלפפונים נראו כמו אלו שהעובדים בסופרמרקט מוציאים מהערמה, ומניחים בארגז נפרד. בסופו של יום אין זה משנה מדוע הירקות היו רקובים. במשך שנה וחצי זרקתי אין ספור ירקות רקובים לפח, ירקות שמישהו חשב שהם ראויים למאכל אדם. גם בביקור זה הצצתי במקרר והירקות נשארו כשהיו – רקובים.

קישואים רקובים במקרר

בביקור בפנימייה הבחנתי שרוב הילדים שהכרתי כבר אינם במקום. הם גדלו, ועברו למוסדות אחרים. המוסדות הללו, כמו בתי הספר שאליהם הולכים רוב הילדים, שייכים לבעלי הרשת. לאחר מפגש מרגש, מבחינתי לפחות, עם מספר ילדים שנשארו במקום, ישבתי לדבר עם כמה מהמדריכות הוותיקות.

"אתה יודע", אומרת אחת, "בזכותך עלו לכולנו המשכורות. בגלל שהתעקשת על שעון נוכחות."

"איך עשית את זה?" שואלת אותי השנייה.

האמת היא שעשיתי מעט מאוד. קצת אחרי שהתחלתי לעבוד ראיתי שהרישום הידני של השעות גורם למיני טעויות מוזרות. הדבר הביא לכך שהמשכורת הייתה נמוכה משמעותית ממה שהייתה אמורה להיות. ראיתי, רשמתי וביקשתי מחבר הכנסת איתן כבל לעזור בנושא.

"והוא ענה לך?" מתפלאת המדריכה.

"ברור," השבתי, "הוא היה עונה גם לך."

לאחר הפנייה דאג ח"כ כבל להכנסת שעון נוכחות לפנימייה. הרישום הממוחשב הראה שהמדריכים עובדים שעות רבות מעבר לאלו שרשומות, ולבעלי המקום לא הייתה ברירה אלא להעלות את המשכורות.

מזה כשנתיים איני עובד בפנימייה. פיטרו אותי לאחר שירות מילואים, כאשר התעקשתי לקבל את המשכורת בזמן הנקוב בחוק. במחשבה לאחור, נראה לי שהבעלים הבינו שאני המדריך שהביא עליהם את שעון הנוכחות, והחליטו להיפטר ממני בכל מקרה.

ברשת הפנימיות הזו, שהיא למעשה עסק לכל דבר ועניין, עובדים מאות אנשים. נראה שכולם חייבים את ההעלאה במשכורות לעזרתו של ח"כ כבל. לפי מה שנאמר לי, המשכורות עלו בסכום של כ-2000 שקל לחודש – סכום נכבד, לכל הדעות. רוב העובדים לא יכולים להודות פומבית לח"כ כבל, מפני שהם חוששים למקום עבודתם. אם הבעלים יידעו ששוב יש מישהו "שעושה בעיות" בנושא המשכורות,  סביר שהוא יפוטר. אני מקווה שדי יהיה במכתב זה להביע את תודתם של העובדים, שלא יכולים לעשות זאת בעצמם.

גילוי נאות: אני חבר מפלגת העבודה. למרות עובדה זו אני משוכנע שח"כ כבל היה עוזר, ויעזור, לפניות דומות מעובדים שאינם חברי מפלגת העבודה.

ניצן מתן

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, כלכלה וחברה | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

רהב רב

רהב רב

ניצן מתן

מזה שנים שכולנו שומעים על היחצ"ן  רני רהב. אדם כוחני, גס שנראה שעובד בחוסר עידון שאין כדוגמתו. כאשר קופיקס פתחו במבצע חמשת השקלים, יצא היחצ"ן רהב במתקפת נגד חזיתית. בסרטון שהפך לוויראלי נראה רהב אוכל ושותה ממוצרי קופיקס, ואומר, בין השאר" "לחם פקקטה עם מרגרינה". אישית, לאחר הסרטון הזה, הפסקתי לאכול רולדין. ההתקפה המכוערת, הלא עניינית והמשמיצה גורמת לי לבחילה קלה כאשר אני רואה את בתי הקפה הללו.

חשוב להבהיר שההסתייגות שלי למול התנהלות של רהב היא בעיקר במישור הציבורי ולא האישי. אין זה רלוונטי אם אני מחבב או לא מחבב את האיש. רלוונטית בהחלט היא ההתנהלות של דמות ציבורית, שמקושרת לראשי המשק. רהב מיחצ"ן ראשי תאגידים וקונצרנים רבים. גופים אלו, חלקם לפחות, הם הגופים הכי ריכוזיים במשק. דנקר, ששלט באי.די.בי, ושרי אריסון החולשת על בנק, חברת בנייה ומפעיל ים המלח הם רק חלק קטן מהרשימה.  לפי שפורסם בדה-מרקר היום, אומר רהב שהוא "משרת גם ציבור וגם לקוח". אני מסכים לחלוטין, בפה מלא, עם החצי השני של האמירה, בשינוי כתיב: רן רהב בהחלט משרת את הכוח. הנה דוגמה לשירות ללקוח נגד הציבור: קונצרן אי.די.בי מחזיק בחברת סלקום. חברה זו החזיקה, בימי הזוהר שלה, למעלה ממיליון לקוחות. לקוחות החברה, ואני הייתי ביניהם, סבלו משירות לקוחות גרוע, חיובים שונים ומשונים בחשבונית החודשית ושורה תחתונה של מאות שקלים חיוב. בא השר כחלון, יצר תחרות, ומחירי הסלולר ירדו דרמטית. רן רהב, במתקפה בוטה, צעק "רק שלא יהיו עוד כחלונים". משרת של הציבור – הוא לא היה.

קשה למצוא מאבק ציבורי שרן רהב היה מעורב בו. הוא לא נראה במקום שבו תומכים בעובדי קבלן, במפוטרים, בנושאים של איכות סביבה. גם לא בשירות רפואי ראוי לציבור הרחב. זה לא הצד שלו בפעילות הציבורית, שהוא טוען לה. מקריאת הכתבה ב"דה מרקר" היום אני מבחין בפן מטריד בדעותיו, או אולי באישיותו, של רהב. לפי הנכתב, עמדתו באשר להטרדות מיניות היא: "…כל עוד לא הייתה חדירה של היד או של אבר המין לאבר המין השני בכוח, והאדם שילם את חובו לחברה – אז אין בעיה, ואני ממשיך לייצג את הלקוח ולהיות חבר שלו." זוהי נורמה ציבורית מקוממת ביותר. רהב, שלטענתו משרת את הציבור, מוכן ליחצן שולחי ידיים ומטרידים למיניהם, כי הם לא "הגיעו עד הסוף". ברור שחשודים זכאים להגנה ולייצוג, ומותר להם לשכור את שירותיו של רהב. אבל, יש הבדל מהותי בין שירות ללקוח לבין חברות אתו. כפי שעולה מהציטוט של דברן בכתבה הנ"ל הוא מוכן ואולי גם מעוניין להיות חבר של מואשמים בהטרדות מיניות, ובלבד שלא הלכו עד הסוף. טעמו האישי הוא עניינו האישי, אבל איפה כאן השירות לציבור שהוא מתהדר בו? יש לזכור גם את העובדה שרהב העיד במשפטו של הנשיא והשר לשעבר, משה קצב, וטען כנגד אמינותה של הקורבן. השופט פסל את עדותו כלא רלוונטית.

ביקורת על הנורמה המוסרית של רהב אינה מטרת פרסום זה. המטרה היא לאתגר, ולו במעט, את קשר השתיקה וההפחדה שסביב התנהלותו של רהב. העיתנואית שרון שפורר  התבטאה כנגד רהב בדף הפייסבוק שלה. בתגובה התקשר אליה רהב ואמר, שאם לא תמחק את הדברים הוא ידאג: "… בהזדמנות הראשונה תחטפי ממני טיל רעל בטלוויזיה, שאת לא תצאי מהבית." אם זו לא כוחנות דורסנית – מה זה עוד יכול להיות? יש לבוא ולשאול האם ישנם עיתונאים ותחקירנים גנזו מידע, כזה או אחר, בגלל איומיו של רהב?

דמויות ציבוריות אחרות, שהיו מתנהגות כמו רן רהב, היו זוכות לקיתונות של רותחין מהתקשורת. הגיע הזמן שחסינותו הציבורית של רהב תפוג.

לקראת סיומה של הכתבה מזכיר רהב את שלי יחימוביץ, בהביאו דוגמה ליכולתו לפגוע בדמות ציבורית. בשנת 2002 יצאה זו, כעיתונאית, כנגד פיטוריהם של 900 עובדים בבנק הפועלים. רהב, שיחצן את שרי אריסון, בעלת הבנק, שלח מכתב פומבי, שכותרתו ששלי יחימוביץ היא "רעה רעה רעה". אומרים שרהב קורא כל פוסט שיוצא נגדו. קורא, זוכר ונוטר. אם המחיר של עזרה בשבירת קשר השתיקה הוא מכתב שלו שבו יקרא לי "רע רע רע" – אני מוכן לשלמו. מי יודע, אולי לאחר שהוא "יעשה לי שלי" אני אהיה חבר כנסת…

פורסם בקטגוריה כלכלה וחברה | עם התגים , , , | 2 תגובות