ירקות רקובים ואלפיים שקל בחודש

במהלך לימודי עבדתי כשנה וחצי בפנימייה של ילדים עם בעיות התנהגות קשות. זהו מוסד פרטי שילדים שהוצאו מבתיהם, מסיבות כאלו ואחרות, מגיעים אליו. עבדתי שם בשנים 2011 – 2012, ולפני מספר ימים ביקרתי במקום, ונזכרתי בבעיות שונות ומשונות שהיו שם. שני הדברים העיקריים הזכורים לי הם המזגנים שלא עבדו בקיץ, והירקות הרקובים במקרר.

בתחילת עבודתי שם לא ייחסתי חשיבות רבה לבעיות אלו. הייתי עסוק מדי בהתנהלות היום-יומית במקום. בין הילדים היו כמה בעלי בעיות התנהגות קשות ביותר, ונדרש זמן עד שלמדתי איך להתמודד עם תופעות אלו. לאחר שעברו מספר חודשים, ולמדתי את דרכי המקום, התחלתי לשים לב לעניינים נוספים. אחד מהם היו הירקות הרקובים במקרר. ארוחות הצהריים היו מגיעות מהמטבח המרכזי. הטבחים באמת השתדלו, והאוכל, שבושל כמעט ל- 140 איש, היה לא רע בכלל. את ארוחות הערב, לעומת זאת, היינו סועדים בקבוצות קטנות עם הילדים. בדרך כלל הכנתי לי סלט. חשבתי שאֵם הבית קונה יותר מדי ירקות, והם נרקבו. במהלך הזמן הבנתי שהירקות מגיעים רקובים למקרר הראשי. העגבניות והמלפפונים נראו כמו אלו שהעובדים בסופרמרקט מוציאים מהערמה, ומניחים בארגז נפרד. בסופו של יום אין זה משנה מדוע הירקות היו רקובים. במשך שנה וחצי זרקתי אין ספור ירקות רקובים לפח, ירקות שמישהו חשב שהם ראויים למאכל אדם. גם בביקור זה הצצתי במקרר והירקות נשארו כשהיו – רקובים.

בביקור בפנימייה הבחנתי שרוב הילדים שהכרתי כבר אינם במקום. הם גדלו, ועברו למוסדות אחרים. המוסדות הללו, כמו בתי הספר שאליהם הולכים רוב הילדים, שייכים לבעלי הרשת. לאחר מפגש מרגש, מבחינתי לפחות, עם מספר ילדים שנשארו במקום, ישבתי לדבר עם כמה מהמדריכות הוותיקות.

"אתה יודע", אומרת אחת, "בזכותך עלו לכולנו המשכורות. בגלל שהתעקשת על שעון נוכחות."

"איך עשית את זה?" שואלת אותי השנייה.

האמת היא שעשיתי מעט מאוד. קצת אחרי שהתחלתי לעבוד ראיתי שהרישום הידני של השעות גורם למיני טעויות מוזרות. הדבר הביא לכך שהמשכורת הייתה נמוכה משמעותית ממה שהייתה אמורה להיות. ראיתי, רשמתי וביקשתי מחבר הכנסת איתן כבל לעזור בנושא.

"והוא ענה לך?" מתפלאת המדריכה.

"ברור," השבתי, "הוא היה עונה גם לך."

לאחר הפנייה דאג ח"כ כבל להכנסת שעון נוכחות לפנימייה. הרישום הממוחשב הראה שהמדריכים עובדים שעות רבות מעבר לאלו שרשומות, ולבעלי המקום לא הייתה ברירה אלא להעלות את המשכורות.

מזה כשנתיים איני עובד בפנימייה. פיטרו אותי לאחר שירות מילואים, כאשר התעקשתי לקבל את המשכורת בזמן הנקוב בחוק. במחשבה לאחור, נראה לי שהבעלים הבינו שאני המדריך שהביא עליהם את שעון הנוכחות, והחליטו להיפטר ממני בכל מקרה.

ברשת הפנימיות הזו, שהיא למעשה עסק לכל דבר ועניין, עובדים מאות אנשים. נראה שכולם חייבים את ההעלאה במשכורות לעזרתו של ח"כ כבל. לפי מה שנאמר לי, המשכורות עלו בסכום של כ-2000 שקל לחודש – סכום נכבד, לכל הדעות. רוב העובדים לא יכולים להודות פומבית לח"כ כבל, מפני שהם חוששים למקום עבודתם. אם הבעלים יידעו ששוב יש מישהו "שעושה בעיות" בנושא המשכורות,  סביר שהוא יפוטר. אני מקווה שדי יהיה במכתב זה להביע את תודתם של העובדים, שלא יכולים לעשות זאת בעצמם.

גילוי נאות: אני חבר מפלגת העבודה. למרות עובדה זו אני משוכנע שח"כ כבל היה עוזר, ויעזור, לפניות דומות מעובדים שאינם חברי מפלגת העבודה.

ניצן מתן