פורסם לראשונה באתר המשמר החברתי

האם משרד האוצר העביר 10.5 מיליון שקל לחברת כי"ל בעבור הוצאותיה על פרויקט שיקום ים המלח, מבלי שקיבל לידיו נתונים כספיים מוסמכים ובניגוד לחוזה עליו חתום המשרד עצמו? כך מסתמן מתגובת המשרד לבקשה לחופש המידע שהגיש המשמר החברתי בעניין הפרויקט.

לפי חוזה שנחתם לפני שלוש שנים בין מפעלי ים המלח (השייכים לכי"ל) לבין המדינה, האחרונה מממנת בכל שנה 20% מעבודות השיקום שמבצעים המפעלים ("קציר המלח"), בעבור דו"ח הוצאות מפורט שמנפיקים המפעלים ושעובר בקרת רו"ח. ואולם באוצר מודים כעת כי הם אינם מחזיקים בדו"ח הוצאות שכזה, בתשובה שמעלה תהיות באשר לאופן חישוב סכומי התשלומים בפרויקט הענק, שצפוי לעלות למדינה יותר מ-750 מיליון שקל.

התכנית הממשלתית לפיתוח ושיקום אגן ים המלח יצאה לדרך בשנת 2012, לאחר ששנים של כריית מחצבים הותירו נזק עצום לימה ולבתי המלון באזור. שיטת הכרייה של המחצבים (אשלג, תרכובות ברום ואחרים) מתבצעת ע"י הזרמת מים מחלקו הצפוני לחלקו הדרומי של ים המלח ואגירתם בבריכות אידוי שנמצאת ליד בתי המלון. הצטברות המלחים בתחתית הבריכות הובילו עם הזמן לעליית מפלס המים ולהצפה הפוגעת ביסודות בתי המלון. כדי לשקם את האזור הייחודי הוחלט על ביצוע "קציר מלח", במסגרתו מועברים משקעי המלח שהצטברו אל צפון ים המלח ומוגבהים דפנות הבריכות. עלות פרויקט הענק, שהוגדר כמשימה לאומית, הוערך בכ-3.8 מיליארד שקל.

משא ומתן לאישור התכנית התנהל בין מפעלי ים המלח (השייכים לכי"ל) לבין החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי בויאנג'ו, ובסופו נחתם חוזה המגדיר את היקף פרויקט השיקום וחלוקת ההוצאות. לפי ההסכם, המפעלים יבצעו את עבודות השיקום והמדינה תממן 20% מעלותן. המימון יעשה כך: בתום כל שנה יגישו מפעלי ים המלח למדינה דו"ח הוצאות מפורט עבור פעולות השיקום, שיבוקר על ידי רואה חשבון, ולאחר קבלתו תעביר המדינה 20% מהסכום. החוזה המדוקדק קובע כי התשלום יעשה בהדרגה – בתחילה יועברו 75% מהסכום הנדרש והיתרה תועבר רק לאחר קבלת אישור מהחברה הממשלתית להגנות ים המלח, הגוף הביצועי של הממשלה לעניין הגנות ים המלח ומהחשב הכללי באוצר.

על בסיס חוק חופש המידע, ביקשנו ממשרד האוצר לפרט מה הסכום שהעבירה המדינה עד עתה למפעלי ים המלח בעבור פרויקט השיקום. בנוסף, ביקשנו לקבל את דו"ח ההוצאות של מפעלי ים המלח, המבוקר על ידי רו"ח, שעל בסיסו אמורה המדינה להעביר את התשלום. התשובה שהועברה הפתיעה אפילו אותנו – על פי משרד האוצר, עד עתה העבירה המדינה למפעלי ים המלח סכום כולל של כ-10.5 מיליון שקל בגין הוצאות קציר המלח בשנים 2012-2013, אך אין בידי האוצר את דו"ח ההוצאות על הפרויקט. "אנו דוחים את פנייתכם לאור העובדה שהמידע המבוקש אינו נמצא ברשותנו", נמסר לנו.

מדוע העבירה המדינה דווקא סכום זה לכיסוי ההוצאות של חברת כי"ל אם לא החזיקה בידה את דו"ח ההוצאות? מהנתונים הללו עולה גם החשש שהמנהג הפסול הזה ימשיך, שכן במסגרת פרויקט הענק אמורה לשלם המדינה עד 760 מיליון שקל לכי"ל בעבור עבודות השיקום. האם תמשיך להעביר כספים ללא בקרה לחברה פרטית? האם תמשיך להפר את הוראות החוזה עליו היא עצמה חתומה?