דו"ח בורסה לשנת 2014

ניצן מתן בימים ובשבועות האחרונים ישנם ויכוחים רבים על נושא משק הגז. עיון בדו"ח הבורסאי של חברת "אבנר חיפושי נפט" מגלה את נתוני הרווח וההפסד של שותפויות הגז. הנתונים היבשים מראים נתון מדהים: הרווח של שותפויות הגז הוא עצום והכסף שנכנס לקופת המדינה הוא  נמוך עד כאב.  חשוב להדגיש שדו"ח בורסאי הינו מסמך משפטי חשוב ביותר. במסמך הזה מדווחת החברה לבורסה ולבעלי המניות על כל הנתונים הרלוונטיים לתחום עיסוקה הכלכלי. העברת מידע לא מדויק במסמך זה נחשב כמעשה חמור מאין כמותו. ועכשיו קצת נתונים: עלות ההפקה באסדת תמר הייתה- 0.6 דולר ליחידת חום. מחיר המכירה היה 5.4 דולר בשנת 2013 ו-5.6 ב-2014. המשמעות גורמת לסחרחרות קלה: אנחנו משלמים על הגז סכום הגבוה  בכ-910 אחוז  מעלות ההפקה שלו. במילים אחרות אנחנו משלמים על הגז פי 9.3 מעלות ההפקה שלו. "עלות ההפקה" הוא הסכום שחברות הגז משקיעות בכי להפיק נפח מסוים של גז מהאדמה. מחיר המכירה זהו הסכום שאנחנו משלמים על אותה כמות הגז. אם נעשה פרפרזה לבית הדברים יישמעו כך: קבל בנה בית בעלות של מיליון דולר. אותו הקבלן מכר את הבית בסכום של תשעה מיליון ושלוש מאות אלף דולר. בהשוואה הזו מדובר בקבלן שבונה את הבתים לכל תושבי מדינת ישראל. למתנגדי המתווה הנוכחי המחיר נראה מוגזם וגובה ביותר. המצודדים במצב טוענים שרווחי הגז סבירים ויש לתת לחברות הגז להנות מהרווח. מעניין אם האם אותם המצודדים היו מוכנים לקנות שקית גרעינים שחורים שיוצרה בשני שקלים בארץ ונמכרת בשמונה עשרה וחצי שקלים בסופר. ישנה טענה האומרת: "בסדר, שירוויחו. אנחנו נקבל הרבה מאוד מיסים, ולכן גם המדינה ואזרחיה ייהנו." זה אולי נכון בתיאוריה, אבל במבחן התוצאה נראה כי רווחי הגז היו עצומים, עלות ההפקה נמוכה ביותר והמיסוי נמוך עד גיחוך. הנתונים הבאים מתייחסים לרווח של המלא של על שותפות הגז ממכירת גז וקונדסטיט (סוג של נפט) מכל המאגרים: הרווח בשנתיים אלו: מיליארד מאתיים שבעים וארבעה מיליון ₪ (חישוב הרווח נעשה בהתאמה לשער הדולר בשנים הללו). היטל רווחי נפט וגז בשנתיים אלו: עמד על שיעור של תשעה מיליון ושמונה מאות ₪ בלבד. באחוזים מדובר על תשלום מס בשווי של 0.98% בלבד.

אם מסתכלים על נתוני אסדת הגז תמר לבדה

רואים שהרווח בשנת 2014 היה 65.9 מיליון דולר והיטל רווחי הגז היה 3.3 מיליון דולר. כלומר שולם היטל רווחי נפט וגז של 5%.

המספרים הללו די מדהימים. בשנים 2013 ו-2014 לקחה המדינה היטל רווחים במאסדת תמר בשיעור של 3.28% בלבד. וועדת ששינסקי המליצה על הנוסחה לחישוב המס על רווחי הגז. מהרגע שחברות הגז ירוויחו פי אחת וחצי מגובה ההשקעה במאגר הן ישלמו מיסוי שינוע בין עשרים לחמישים אחוז. בשנת 2009 הודיעה חברת "דלק קידוחים" שעלות פיתוח מאגרי תמר ודלית עומדת על סכום של 230 מיליון דולר עבור כל השותפים בפרויקט. בשקלים זהו סכום של כשמונה מאות עשרים וחמישה מיליון שקלים.

בהנחה שהתחזית הינה מדויקת, חברות הגז צריכות להתחיל ולשלם את המס המוגבר ממש בימים אלו. זה היה נכון אלמלא היו לחברות הגז הוצאות גבוהות עד להדהים בשנים הללו. בשנת 2013, בצד השמאלי של הטבלה, היו ההוצאות גבוהות ב-430 אחוזים מעלות ההפקה. רוב רובן של אותן ההוצאות היו "הוצאות פחת, אזילה והפחתות". חשוב לבוא ולהדגיש: יותר הוצאות פחות רווחים. פחות רווחים ויום תשלום המס המוגדל הולך ומתרחק. לפי הנתונים הללו, שהם מאוד לא מפורטים, ענף הגז הוא ענף מפסיד ביותר. אף אדם סביר לא היה מוכן להשקיע בעסק שההוצאות שלו גבוהות פי 4.3 מהמכירות שלו. מעניין לבדוק ולשאול האם המדינה ביקשה פירוט והסבר לגובה ההוצאות האסטרונומי שמתואר כאן. מעבר לסכום הגבוה ביותר של ניכוי האזילה ישנה שאלה בעייתית בהרבה. הזכות לקבל הקלות מס בגין ניכוי אזילה בוטלה. ההחלטה בוטלה על ידי ממשלת ישראל, עברה תיקון חקיקה וזכתה לאישורו של בג"ץ. יש לשים לב ש"פחת מואץ", לפי החלטת ההמשלה, עומד על לא יותר מעשרה אחוזים בשנה. אם כך ניכוי אזילה אסור בחוק ופחת לא אמור לעלות על עשרה אחוז מסכום ההשקעה. מדוע אם כך מציגות חברות שיעורי הפחתה כה גבוהים, מקבלת עליהם זיכוי במס, כאשר הדבר נאסר על ידי החוק במפורש? סיכום: הנתונים הללו, כולם, נלקחו מתוך הדו"ח הבורסאי של "אבנר קידוחים". מהנתונים של הדו"ח נראה שלחברות הגז יש רווח עצום ומיסוי זעיר. אסור לנו לשכוח שבנוסף למס הרווחים ישנם גם תמלוגים בשיעור של כ-12.5 אחוז ששולמו. המשמעות היא שהמדינה גבתה מס של כ-13 אחוז מחברות הגז בשנות 2013 ו-2014. הממוצע בעולם, לפי דו"ח של מכון המחקר של הכנסת, עומד על חמישים ושלושה אחוזים. התמונה ברורה ועגומה: המיסוי נמוך מאוד והרווח גבוה מאוד. הרווח של חברות הגז, ברוני הגז אם תרצו, הוא הגבוה. הרווח שלנו, האזרחים, ממשאב הטבע הציבורי הוא נמוך עד כדי כאב.