אזרח-לך תתנדב!

"סייעו לאור ירוק", קורא משרד התחבורה; "הצטרפו לנוער מד"א", מעודדים בארגון ההצלה: אך היכן שפועלים מתנדבים אמורה להימצא המדינה.  הקשר שבין התנדבות להפרטה

במהלך שנותיי בתיכון, מגיל 16 עד 18, התנדבתי במגן דוד אדום בירושלים. איני זוכר בדיוק מי או מה גרם לי להגיע לרעיון ולמעשה הזה, אבל נרשמתי לקורס עזרה ראשונה בן שישה ימים. הוכשרתי כמגיש עזרה ראשונה והתחלתי בהתנדבות. הייתי מגיע לתחנה, כמו מאות בני נוער באזור ירושלים, עולה על האמבולנס ומגיע לאנשים שסבלו מהתקפי לב, מתאונות דרכים ושלל מקרי חירום נוספים.

בזמנו, הדבר נראה טבעי ונכון. היום, במבט לאחור, הוא נראה לי שונה לחלוטין. מעבר לשאלה האם הכשרה קצרה, שבוע בסך הכול, מספיקה לתפקיד כזה, נשאלת שאלה מעמיקה יותר: האם ראוי שגוף חירום יהיה בנוי על מתנדבים שהם בני נוער? האם זו הגישה של המדינה, לפיה בני הנוער הם עמוד התווך של רפואת החירום בישראל?

 הקריאה להתנדבות ביזמים וגופים כמו מגן דוד אדום או  פרויקט אור ירוק של משרד התחבורה היא לא פחות מאשר הפרטה. מדינת ישראל מתנערת מאחריותה לאזרחים ומעבירה אותם לעמותת. שיא הציניות היא הבקשה של המדינה מאתנו, האזרחים, להתנדב לדברים שאנו אמורים לקבל כשירותי מדינה בזכות כספי המיסים שאנו משלמים. קחו לדוגמה את עיריית תל אביב שירותי הרווחה מופרטים ומעוברים לעמותות שונות שחלקן הגדול נתמך בתרומות מהציבור ובמתנדבים


הקריאה להתנדבות ביזמים וגופים כמו מגן דוד אדום או פרויקט אור ירוק של משרד התחבורה היא לא פחות מאשר הפרטה. מדינת ישראל מתנערת מאחריותה לאזרחים ומעבירה אותם לעמותת. שיא הציניות היא הבקשה של המדינה מאתנו, האזרחים, להתנדב לדברים שאנו אמורים לקבל כשירותי מדינה בזכות כספי המיסים שאנו משלמים. קחו לדוגמה את עיריית תל אביב שירותי הרווחה מופרטים ומעוברים לעמותות שונות שחלקן הגדול נתמך בתרומות מהציבור ובמתנדבים

אור ירוק להפרטה

הסיבה שאני נזכר בדברים אלו הם תשדירי "אור ירוק" שנשמעים לרוב בגלי צה"ל. לתשדירים נוסח קבוע שמתחיל בהצגת פרטיו של הקריין, ומסתיים בקריאה להתנדבות בעמותת "אור ירוק".  הקריין, שהוא למעשה אחד המתנדבים, מסביר איך הוא מגיע למוסד חינוכי כלשהו, לרוב בית ספר או גן, ומלמד את החניכים איך לחצות את הכביש בבטחה. למידה זו, כך מוסבר, מצילה חיים, מכיוון שהיא משפרת את הידע והמיומנות של הולכי הרגל בבואם למעבר החציה. בסיום התשדיר קורא הקריין לקהל הרחב להצטרף לפרויקט המשותף ל"אור ירוק" ולמשרד התחבורה, להצטרף לעמותה ובכך להציל חיים.

הורים מתנדבים לשמור על הילדים בפרויקט "סע לשלום" של משרד התחבורה הקריאה להתנדבות ביזמים וגופים כמו מגן דוד אדום או פרויקט אור ירוק של משרד התחבורה היא לא פחות מאשר הפרטה. מדינת ישראל מתנערת מאחריותה לאזרחים ומעבירה אותם לעמותת. שיא הציניות היא הבקשה של המדינה מאתנו, האזרחים, להתנדב לדברים שאנו אמורים לקבל כשירותי מדינה בזכות כספי המיסים שאנו משלמים. קחו לדוגמה את עיריית תל אביב שירותי הרווחה מופרטים ומעוברים לעמותות שונות שחלקן הגדול נתמך בתרומות מהציבור ובמתנדבים

בכל פעם שאני שומע את התשדיר הזה, אבל ממש בכל פעם, הוא מרתיח אותי. מרתיחה אותי ההפרטה וההיפטרות מהאחריות של משרד התחבורה, המוצגות לראווה בתשדיר. שירות ההדרכה של "אור ירוק" חיוני, כך מסביר משרד התחבורה, להצלת חיים. אם השירות הוא כה חיוני, מדוע האזרחים צריכים לבצע אותו בהתנדבות? מדוע אני, ושאר המאזינים לתשדיר, נקראים לתרום ימי עבודה שלנו, בכדי לבצע שירות החיוני להצלת חיי אדם?

מה בין בית תמחוי, מגן דוד אדום, ומעבר החציה?

לתופעה שאני מתאר כאן יש פנים רבות נוספות. די לפתוח את דף הבית של "המרכז לחלוקת מזון לתושבי תל-אביב-יפו" כדי שהמציאות תכה בפנים. בדף ישנן למעלה מעשר עמותות שמבקשות מאתנו לחלק כריכים, לתרום מזון, לתמוך בניצולי שואה ולעזור לנשים מובטלות לחזור למעגל העבודה. כל אלה הם שירותים חברתיים חשובים שניתנים לאנשים שעוברים "בדיקה יסודית וקפדנית" של לשכת הרווחה. הבעיה בפעולות אלו, החשובות ללא ספק, שהן נעשות ע"י עמותות שמסתמכות על מתנדבים ונזקקת לתרומות.

שלוש הדוגמאות הללו, ויש עוד רבות, מעידות על הפרטה זוחלת של שירותים חיוניים של מדינת ישראל. מגן דוד אדום, הדרכה לבטיחות בדרכים וטיפול בניצולי שואה הם שירותים שהמדינה צריכה לתת לתושביה. אנחנו משלמים מיסים בכדי שילדינו ילמדו בגן איך חוצים את הכביש, ואם, שלא נדע, הם ייפגעו הם יופנו ע"י צוות אמבולנס מיומן לבית החולים. ההסתמכות על מתנדבים ועמותות היא בריחה מאחריותה של המדינה לאזרחיה.

הגרוע מכל הוא שמעולם לא הייתה החלטה ברורה ומסודרת בנושא זה. מדינת ישראל מעולם לא אמרה מפורשת שהיא חושבת שראוי להעביר את השירותים הללו לידיהם של עמותות ומתנדבים. מדינת ישראל מעולם לא קיימה דיון מסודר שבודק מהן ההשלכות של ההסתמכות על מתנדבים במערך האמבולנסים הארצי, או בהדרכתן של נשים מובטלות.

רוצים להפריט? תצהירו

 הקריאה להתנדבות ביזמים וגופים כמו מגן דוד אדום או  פרויקט אור ירוק של משרד התחבורה היא לא פחות מאשר הפרטה. מדינת ישראל מתנערת מאחריותה לאזרחים ומעבירה אותם לעמותת. שיא הציניות היא הבקשה של המדינה מאתנו, האזרחים, להתנדב לדברים שאנו אמורים לקבל כשירותי מדינה בזכות כספי המיסים שאנו משלמים. קחו לדוגמה את עיריית תל אביב שירותי הרווחה מופרטים ומעוברים לעמותות שונות שחלקן הגדול נתמך בתרומות מהציבור ובמתנדבים


הקריאה להתנדבות ביזמים וגופים כמו מגן דוד אדום או פרויקט אור ירוק של משרד התחבורה היא לא פחות מאשר הפרטה. מדינת ישראל מתנערת מאחריותה לאזרחים ומעבירה אותם לעמותת. שיא הציניות היא הבקשה של המדינה מאתנו, האזרחים, להתנדב לדברים שאנו אמורים לקבל כשירותי מדינה בזכות כספי המיסים שאנו משלמים. קחו לדוגמה את עיריית תל אביב שירותי הרווחה מופרטים ומעוברים לעמותות שונות שחלקן הגדול נתמך בתרומות מהציבור ובמתנדבים

אם ממשלת ישראל רוצה להפריט את שירותי הרווחה שלה, וכן גם חלק משירותי החירום, עליה להצהיר על כך מפורשות. לטעון באופן ברור שכספי המיסים שלנו לא יהיו מנותבים יותר לשירותים חשובים אלו. להכריז מפורשות שהיא מתנערת ממתן שירותים אלו לאזרחים. להודיע ברבים שתפקיד המדינה יצטמצם לתפקידו של כרטיסן, או סלקטור, שמַפנה את הנזקקים לעמותה הרלוונטית.

מדברים אלו יכול להשתמע שאיני תומך בהתנדבות או בקיומן של עמותות. ההפך הוא נכון, אני עובד בעמותת צלול, וחבר במספר עמותות נוספות. אבל עמותת הן אינן המדינה. ישנם שירותים, כמו טיפול בניצולי שואה, שאין להסתמך על עמותת ומתנדבים שיבצעו אותם. תחומים שכאלו, להשקפתי והבנתי הם אחריותה של המדינה לאזרחיה.

הגיע הזמן שממשלת ישראל תחליט מהם השירותים שהיא מספקת לאזרחים ומהם השירותים שהיא מעבירה לידיהן של עמותת כאלו ואחרות. שהממשלה תחליט, ותצהיר זאת מפורשות, כדי שאנו נוכל להחליט אם לבחור בממשלה זו או שמע באחרת בבוא היום.

אודות ניצן מתן

פעיל חברתי מאז קיץ 2011, במסגרות שונות, בהן המשמר החברתי ומגמה ירוקה. מתעסק רבות בנושאי השימוש במשאבי הטבע מהפן הכלכלי והסביבתי כאחד. בוגר תואר ראשון במדעי הים וביולוגיה ימית ברופין. בימים אלו מסיים תאור שני עם תזה במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה בבר אילן וממשיך ללימודי דוקטורט במעבדה להידרוכימייה באוניברסיטת תל- אביב.
פוסט זה פורסם בקטגוריה זכויות אדם, כלכלה וחברה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s