התנגדויות לתוכנית 37/ח, תכנית להקמת מתקני גז,  בדגש נושא מי התהום

ניצן מתן.

חומר זה מובא כחלק מחומרי הרקע להתנגדות התושבים לתוכנית בשיתוף עם עמותת "צלול" הקוראת לזיקוק מלא של גז בים, ורחוק בים. חומר זה מובא לתושבי עמק חפר לצורך כתיבת ההתנגדות אבל יש לקחת בחשבון שהוא אינו כתוב בשפה משפטית ויש לערוך אותו בהתאם לצורך כתיבת התנגדות בצורה המשפטית המקובלת.

דגשים הידרולוגים- חומרי רקע

הצנרת המתוכננת לחצות את עמק חפר תוביל על פי התכניות לא רק גז, אלא חומרים מסוכנים אחרים, כגון קונדנסט וגליקול מונו אתיל. חלק מהחומרים הם חומרים קורוסיביים העלולים במהלך השנים לעכל את הצנרת וחיבוריה ולהגביר את הסיכון מדליפה. בנוסף, חיבורים בצנרת הם מקור לתקלות. כל אלה ואחרים עלולים לגרום לדליפות של החומרים המסוכנים מהצינורות לקרקע, ולזהם את מי התהום וגופי מים עיליים. המשרד להגנת הסביבה מודע לסכנות אלה והתריע עליהן בפני עורכי התכנית. כך, בתאריך 2.8.2012 הגיש מר שחר סולר, אחראי תחום תכנון פיזי במשרד להגנת הסביבה, טיוטת דגשים סביבתיים לגורמים שונים המעורבים בתוכנית. חלק מהדגשים כוללים מסמך דרישות הידרולוגי שמטרתו שמירת מים עיליים ותת קרקעיים באזור התוכנית. על פי המסמך, נדרשת בדיקה, ברדיוס של 2 קילומטר של מתחנות הקבלה וההגפה, של הפרמטרים הבאים:

– מערכת הניקוז, תוואי ניקוז טבעיים ומלאכותיים, ואדיות ומעינות.

– בארות וקידוחים למי שתיה, מים להתפלה, השקיה או החדרה באזור הבקשה וכן רדיוסי המגן סביבם.

-רמות סיכון לזיהום מי תהום.

– מתקני תפיסה של מים עיליים.

– אזורים בהם יש חשד לקיומה של קרקע מזוהמת כתוצאה מפעילות אחסון, מלאכה או תעשייה בתחום התוכנית הנדונה.

בתסקיר ההשפעה על הסביבה לא נערכה בדיקה מעמיקה של הסיכונים למי התהום וגופי מים מהצנרת, ובדיקה זו נותרה בידי היזם לשלב היתרי הבניה.

על פי החוק נאסרת פעילות העלולה לסכן קידוחי מים. איסור זה מעוגן ב "תקנות בריאות העם (תנאים תברואתיים לקידוחי מי שתייה) התשנ"ה 1995 בסעיף "תקנות הקידוחים ורדיוסי מגן". בחקיקה זו מוסבר שבכל אזורי המגן, א ב ו-ג, אסורה: כל בניה , התקנה, או פעילות העלולים לגרום לזיהום חמור בקידוח, כגון מתקני ביוב, קו ביוב ראשי ,אתר אשפה ,תחנת דלק, אזור תעשייה או אזור השקיה בקולחים".

חשוב לציין שנושא רדיוסי המגן אינו המלצה, אלא חובה על פי החוק.

עורכי התכנית היו מודעים לכך אולם ניסו לפתור את הבעיה בדרך יצירתית. בתסקיר ההשפעה על הסביבה (פרק ד ע' 86-87) נכתב: "מאחר שזיהום דלק יכול להיחשב זיהום חמור )לעניין התקנות הנ"ל( בנפחים שעלולים לזרום למי התהום במקרה הקיצוני של בקיעת צינור הפחמימנים המעובים, יש להגדיר הגנות מיוחדות בתת הקרקע באזור המגן )יריעות, צינור כפול וכדו'(, וזאת בתיאום עם משרד הבריאות, רשות המים והמשרד להגנת הסביבה. זאת בהיעדר אפשרות להתאים את תוואי התכנית כך שלא יחפוף את אזורי מגן. לחילופין- ניתן יהיה לשקול להעתיק את הקידוח למיקום אחר.

נתונים עדכניים בנוגע לסעיף זה, יתקבלו במסגרת סקר להערכת פוטנציאל הזיהום למקורות המים מדלקים, אותו יצרף קבלן התכנית, בהתאם להצעת תקנות המים )מניעת זיהום מים( )חוות מכלי דלק( התשס"ד-2004  תוספת שלישית.

המועצה הארצית, אשר גם היא הבינה כי יש בעיה, בחרה גם היא לדחות את הבדיקה לשלב היתרי הבניה, במסגרת "תכנית ניהול וניטור סביבתי".

בנובמבר 2013 הגיש עורך התוכנית, גדעון לרמן, את " הנחיות להכנת תכנית ניהול וניטור סביבתי" למועצה הארצית לתכנון ובנייה ולהשגות הציבור. בסעיף 4.4. מצוין מהן הדרישות ל "הזרמות ומניעת דליפות לקרקע, למי התהום, למים עיליים".

על פי ההנחיות הנושאים לבדיקה הם:

4.4.1.1: הכנת המסמך ההידרולוגי סביבתי לאתר העבודה.

4.4.1.2: פירוט אמצעים להגנה על הקרקע ומי התהום הן באתרים והן באזורי מעבר הצנרת, כגון איטום המשטחים התפעוליים מפני חדירת מים, התקנת אמצעי אצירה מתחת לציוד המכיל חומרים מסוכנים וכד'.

4.4.1.3:  פירוט האמצעים להגנה על הצינור מפני דליפות במעבר באזור רדיוס מגן.

בדיון שהיה במועצה הארצית לתכנון ובנייה בתאריך 12.11.2013 מציין ע"י חברות ETHOS, שנשכרה לבצע את הסקר הסביבתי, מהן הסכנות הסביבתיות מהקמתם של המתקנים. בעמוד 7 של המצגת מצוין, בין השאר, ש: נדרשת בחינה הידרולוגית של השפעות הצנרת על בריכת יער חדרה לפני תחילת הביצוע. בנוסף מצוין ש "סיכון לזיהום מקורות מים, בעיקר כתוצאה מאחסון של

נוזלים ( condensate, MEG או מי מוצר), יטופל על ידי נקיטת אמצעים כגון מאצרות, אמצעי ניטור וגילוי דליפות וכיו"ב, על פי התקנים והדרישות.".

הערות והשגות לחומרי הרקע:

1)     החוק הקובע את רדיוסי המגן למקורות מי שתייה אינו מאפשר מעבר של אלמנטים מסכנים ליד מקורות מי שתייה. למרות זאת, ובניגוד לאמור בחוק, בוחר המתכנן לאפשר מעבר של צנרת חומרים מסוכנים ברדיוסי המגן ובקרבתם, תוך שהוא פותר את הבעיה בהנחיה לנקוט אמצעי הגנה מפני דליפות. יש לציין כי קידוחי מי שתיה שואבים משכבת מי תהום, כך שדליפה של חומרים מסוכנים לקרקע יכולה לסכן את מי התהום גם מחוץ לרדיוסי המגן.

2)     בדרישות של המשרד להגנת הסביבה ישנה דרישה לבצע סקר הידרולוגי לתוכנית. למרות זאת, לא נעשה סקר כנדרש, והנושא נותר לשלבים מאוחרים יותר ובידי היזם. בהנחיות להכנת תכנית ניהול סביבתי שהוגשו  בנובמבר 2013 מצוין שיש לבצע סקר שכזה. העבודה שסקר הידרולוגי לא הוכן הינה חמורה ביותר. מיקום של מקורות מים עיליים ותת קרקעיים הוא עובדה קיימת. מכיוון שכך אי אפשר לאשר תכנית להעברת הצנרת לפני שנבדקו לעומקם הפרמטרים הללו מכיוון שהדבר עלול לגרום לנזק חמור ביותר למי השתייה.

3)     בדיווח שהוגש למועצה הארצית ע"י ETHOS  מצוין שנדרשת בדיקה על השפעתו של הצינור על בריכת נחל חדרה. באזור הצינור קיימים גופי מים נוספים ובהם: נחל אלכסנדר, מאגר מים מושבים של גבעות חביבה ובריכות דגים. לא ברור מדוע בחר המתכנן להתייחס רק לבריכת חדרה ולא לגופי מים עיליים נוספים הנמצאים בטווח דומה לזה של הבריכה.

נספחים:

1)     מרחקה של הבריכה מהצינור הוא 1700 מטר. במפה המצורפת מסומנים כל האזורים בנחל אלכסנדר שנמצאים במרחק זה, ולא פחות או יותר, מתוואי הצינור.

ו

2)     מפה המתארת את מיקום הצינור למול מיקומם של בארות מי שתייה בצפון אליכין.

3)    מפה שהוכנה לפי המפה של לרמן אדריכלים המראה חיתוך של מספר אזורי מגן של בארות מי שתייה.

4)     מפה של לרמן אדריכלים מתוך תסקר השפעה על הסביבה פרק ד

להורדת המסמך כקובץ אנא לחצו על הקישור.