השגות ראשוניות על מתקני הגז בהיבט הימי.

מִתקני גז – תסקיר ימי פרקים ג-ה

לכבוד: השר להגנת הסביבה עמיר פרץ.

התסקיר הימי, שפורסם לעיון הציבור לאחרונה, אמור לסקור את ההשפעות הסביבתיות מהקמתם של מתקנים לטיפול בגז בים. לכאורה, מדובר במסמך אובייקטיבי שבודק את מכלול ההשלכות מתכנית.

למעשה, נראה שהסקר לוקה בכמה בעיות קשות. הראשונה היא ההחלטה לבדוק את הקמתם של מתקנים בטווח המצומצם, בין שבעה וחצי לעשרה קילומטר מהחוף. הנחת מוצא זו מתעלמת מאפשרויות תכנון נוספות, כגון: הקמתם של מתקנים במרחק גדול יותר מהחוף ובעומק רב יותר, כולל מתקנים צפים לזיקוק גז, דוגמת זה שחברת "נובל אנרג'י" רצתה להקים במאגר לוויתן. מתקנים מסוג זה קיימים ופועלים באמינות רבה בכל העולם, ויכולים לספק פתרונות מיטביים לישראל, ויש להם יתרונות רבים (כמו למקרה של רעידת אדמה, צונמי או תקלה הגורמת לזיהום ים שיש להרחיקה מהחוף ככל הניתן), אך הם לא נבחנו כלל.

בעיה שניה היא הקביעה כי יש להשאיר גמישות מכסימלית ליזם, שטרם נבחר, ולחלופות טכנולוגיות שונות שטרם הוחלט לגביהן. במצב זה, נושאים רבים ומהותיים ביותר נותרים נתונים לשיקול דעתו של היזם העתידי, בשלב היתרי הבנייה. לא זאת בלבד שניתנת ליזם יד חופשית בתכנון המתקנים העתידיים, הדבר המטריד ביותר הוא שעל היזם, בשלב היתרי הבנייה, יוטל להכין תכנית פעולה למקרה אסון. היעלה על הדעת להותיר בידי היזם את האחריות לתכנן תכנית חשובה זו? האם המדינה מוכנה להפקיד את ביטחונה בידיו של יזם, שזהותו עדיין אינה ידועה?

בעיה שלישית, ואולי החמורה מכולן היא שהתסקיר אינו בוחן השלכות של תכנית כלשהי. למעשה, התסקיר נערך לתכנית "היפותטית", שאיננה קיימת. כל העבודה הוכנה על פי תיאור כללי בלבד של המתקנים, תוך הבהרות כגון: "ישנם עדיין נושאים שונים בהם ישנו חוסר במידע המשפיע על התכנון", "המתקנים המתוארים מהווים רק דוגמה … מערך המתקנים הסופי עשוי להיות שונה מן המתואר", "מכיוון שלא התקבל מידע … נעשה שימוש במידע גנרי", "המחקר מבוסס על… מאגר היפותטי … על סמך המידע המוגבל הזמין" ועוד

כפועל יוצא של בעיות אלה, התסקיר מתעלם הן ממגוון שלם של אפשרויות תכנון, ובעיקרן – טיפול וזיקוק מלאים לגז בים העמוק, על אסדה קבועה או צפה, והן ממגוון שלם של השלכות אפשריות בשל מידע חסר.

הגיע הזמן להבין ש"גמישות תכנונית" מסכנת בטיחות ובריאות התושבים. הגיע הזמן לבצע בדיקה אמיתית, שקופה, וללא הותרת שיקול דעת רחב ליזם, לבחון את כל אפשרויות התכנון הימי אל מול היבשתי ולבחון את ההשלכות של תכנית ברורה וידועה. הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים על "הרכב כימי לא ידוע[1]", אלא לדרוש לקבל, ולפרסם לציבור, את כל הנתונים הקיימים על משאבי הגז והנפט.

הגיע הזמן שתכנית לאומית לא תהיה תלויה בהחלטותיו של יזם אלמוני. זה הזמן להחליט ולפעול בהתאם לעובדה הפשוטה שמלבד הרווח הטמון במשאבי הגז – יש בהם גם סיכונים שיש להתייחס אליהם במלוא הרצינות ולמנוע סיכונים מיותרים.

בתודה,

ניצן מתן

מטה המאבק בעמק חפר-"גז רק בים".


אודות ניצן מתן

פעיל חברתי מאז קיץ 2011, במסגרות שונות, בהן המשמר החברתי ומגמה ירוקה. מתעסק רבות בנושאי השימוש במשאבי הטבע מהפן הכלכלי והסביבתי כאחד. בוגר תואר ראשון במדעי הים וביולוגיה ימית ברופין. בימים אלו מסיים תאור שני עם תזה במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה בבר אילן וממשיך ללימודי דוקטורט במעבדה להידרוכימייה באוניברסיטת תל- אביב.
פוסט זה פורסם בקטגוריה איכות סביבה, מאבק הגז, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s