הבלוג של ניצן מתן

הממשלה קבעה כי עד 40% מעתודות הגז הטבעי יופנו לייצוא, אך מצגת של זכיינית הגז מראה כי החברה צופה לייצא 50% מהמאגרים. על פי אותה מצגת, כמות הגז במאגר לווייתן נמוכה ב-5.8 מיליארד מטרים מעוקבים ממה שדווח לבורסה הישראלית. וגם: האם מנכ"לית משרד האנרגיה שיקרה לשלי יחימוביץ' בדיון בכנסת?

מאמר זה תוכנן לסקור את הנעשה בשבועיים האחרונים במשק הגז. אולם ממש בעת כתיבת הדברים הגיע לידינו מידע חדש ומטריד: מצגת משקיעים של חברת נובל אנרג'י הועלתה לרשת על ידי ככל הנראה אנליסט שעובד עם החברה. המצגת נכתבה בסוף 2013. בזמן זה מדינת ישראל כבר החליטה, לאחר מאבק ציבורי ממושך, שיש לשמור 60% מעתודות הגז לשימוש עצמי ולמכור 40% מהן לחו"ל. מהסתכלות במצגת מתגלה תמונה מדאיגה ביותר – בנובל אנרג'י מסכמים את כמויות הגז שניתנות לייצוא בכל אחד ממאגרי הגז ומגיעים לסכום של כ-50% מכמות הגז הקיימת. המשמעות מרחיקת לכת – נובל אנרג'י מודיעה לעולם שהיא יכולה למכור כמות גז גדולה באופן משמעותי מזו שמדינת ישראל הסכימה לה. אין ספק שהדבר השפיעה לטובה על תחזיות הצמיחה של נובל אנרג'י לשנת 2014 וכן לערך המניות שלה. לנו, כציבור, הנתון הזה הרבה פחות מוצלח. שוב אנו רואים שחברות ענק מרשות לעצמם להתעלם, לכופף או לעוות את ההחלטות של מדינת ישראל. מה נעשה אם נגלה, בעוד ארבע-חמש שנים מהיום, שנובל אנרג'י כבר התחייבו למכור כמחצית מעתודות הגז של מדינת ישראל? האם נפקיע את החוזים ובכך נסתכסך עם מדינות שלהן הובטח הגז או שמא נאלץ לשוב ולקנות פחם ונפט היקרים בהרבה מהגז הטבעי?

מצגת המשקיעים שדלפה לאינטרנט מוכיחה שנובל אנרג'י התכוונו למכור כמויות של גזי ישראלי, מהמאגר בים התיכון, העולות על אלו שהותרו להם על ידי ממשלת ישראל

השבוע פורסם בעיתון דה מרקר שייתכן שנובל אנרג'י טעתה בהערכת כמות הגז במאגרים השונים ובעיקר בזו שבמאגר לווייתן. מסתבר, כך נכתב בעיתון, שגם משרד האנרגיה ביצע הערכה משלו לגבי כמות הגז הטבעי הקיימת, וממנה עלה שבמאגר לווייתן יש בין 5%-10% פחות גז מהכמות עליה דיווחו שותפויות הגז לבורסה. לדברי הכתבה, הנושא הרגיש לא פורסם לציבור מכיוון שמשרד האנרגיה חשש שהפרסום יכול לגרום לפגיעה כלכלית בחברות הגז. מעניין מדוע חשב המשרד שהפגיעה הכלכלית בתושבי מדינת ישראל, שעלולה לקבל החלטות הרות גורל עם נתונים שגויים, אינה חשובה יותר מזו של חברות הגז.

זה אינו ה"בילבול" היחיד בנתונים. כשמסתכלים על המצגת של נובל אנרג'י רואים שכמות הגז בלווייתן קטנה בכ-1% מזו שדווחה לבורסה הישראלית. אחוז אחד נראה אמנם זניח, אך במשק המגלגל מיליארדים הערך של כל אחוז הוא עצום – 5.8 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי. מעניין האם הבורסה הישראלית, לה שותפויות הגז חייבות בדיווח מלא, תקבל בהבנה טעות קטנה-גדולה זו.

עסקת וודסייד

בשבועיים האחרונים סערות הרוחות במסדרונות הממשלה ובמשרד האוצר סביב עסקת וודסייד. משרד האנרגיה הסביר שיש להביא למדינה חברה זרה עם מיומנות וניסיון שלא קיימים אצלנו לצורך פיתוח המאגרים. משרד האוצר הסביר שהרווחים מעסקה יהיו חלומיים ממש ושזהו האינטרס העליון של המדינה לקדמה. בסופו של דבר, כידוע, העסקה טורפדה עקב סירובו של משרד האוצר לתת לאוסטרלים את הקלות המס שביקשו.

>>> האוסטרלים חששו לרכוש את הגז של "לווייתן" – איך ולמה משרד האנרגיה שכנע אותם?

היום שלפני. לפני כשבוע וחצי, יום לפני המועד שבו הייתה אמורה להיחתם העסקה לייצוא הגז, התקיים דיון בוועדת ביקורת המדינה. לפי כמות חברי הכנסת שנכחו בדיון, אמנון כהן ושלי יחימוביץ' – ניתן היה לחשוב שמדובר בדיון שולי ביותר. מהסתכלות בשאר הנוכחים בחדר, נציגי עמותת צלול, פקידי בכירים משירותי המדינה ובעלי עסקים שונים הצורכים גז טבעי – נראה היה שמדובר בדיון הרה גורל ממש. תחילת הדיון נסב סביב דוח מבקר המדינה שדן בעיכובים שונים ומשונים בהליך חיבור מפעלים לצנרת הגז ההולכת ונפרסת ברחבי הארץ. בהמשך הדיון הזכירה מאיה, מנכ"לית עמותת צלול, את הצורך לבנות את מתקני הזיקוק לגז בים העמוק. החלק המעניין באמת הגיע כאשר שלי יחימוביץ' הסבה את הדיון לנושא עסקת וודסייד שהייתה אמורה להיחתם ביום המחרת.

האם, היא שאלה, משרד האנרגיה הכין כבר את כל המסמכים וההנחיות הנדרשות לקיום העסקה? נציגי המשרד, בעיקר המנכ"לית והיועצת המשפטית, התחמקו ממתן תשובה ברורה. שלי טענה בתוקף, וגם מאיה מצלול, שאין זה סביר שהעסקה אמורה להיחתם ביום המחרת והמסמך, שנקרא שטר החזקה, עדיין לא מנוסח. היא דרשה לדעת האם המסמך הזה מבטיח עדיפות למשק הישראלי. "האם במקרה של מצוקת גז בישראל תהיה עדיפות למשק המקומי?" שאלה שלי. היועצת המשפטית של משרד האנרגיה השיבה שלמדינת ישראל תהיה עדיפות מוחלטת באספקת הגז. הדיון הסתיים בקריאה של מנכ"לית צלול, מאיה יעקבס, ודרישה של ח"כ יחימוביץ לפרסום שטר החזקה לציבור.

>>> עדות מהדיון | בכנסת: דנים במחדלים של שנים מול זכייני הגז; בממשלה: מסתירים את תנאי הזכיינית החדשה ל-30 שנה

הערב שלפני. בערב שלפני העסקה, שלבסוף התפוצצה, פורסם אותו שטר החזקה. קראתי אותו בשעת לילה מאוחרת כאשר אני מנסה להבין ולפענח את שלל המונחים הטכניים. לקראת אמצע המסמך, סעיף 8.6 למדייקים, נתקלתי בנתון מדהים. בשפה פתלתלה משהו הוסבר שלמשק הישראלי לא תהיה שום גישה לגז שנועד למכירה. המשמעות מרחיקת לכת. כאמור, מנכ"לית משרד האנרגיה הסבירה בדיון בכנסת שלמשק המקומי תהיה עדיפות באספקת הגז. העיקרון המנחה הוא שאם ישראל תיתקל במחסור או במצוקת גז, אזי עסקאות למכירת גז למדינות שונות בעולם יבוטלו והגז יוזרם לישראל. בפועל, במסמך של משרד האנרגיה נכתב כי לא משנה מה יקרה – הגז שהובטח למכירה לחו"ל אכן יימכר לחו"ל. המילה "שקר" היא מילה קשה. אפשר להסתפק באמירה שהמנכ"לית והיועצת המשפטית של משרד האנרגיה הטעו את באי הוועדה כאשר נתנו להם להבין שתהיה עדיפות למשק הישראלי. ברור לכל אדם סביר שדמויות מפתח אלו הכירו את המסמך על בוריו, סביר להניח שאף היו מעורבות בכתיבתו, ונתנו לוועדה לביקורת המדינה מידע מטעה.

כידוע לכל עסקת וודסייד נדחתה, כאשר למאבק הציבורי בנושא היה חלק פעיל בהעלאת הסוגייה לסדר היום הציבורי והפוליטי. נראה שהשבוע מנסים הנוגעים בדבר להחיות אותה בשנית. ימים יגידו האם הדבר יצלח.

ומה עכשיו?

המידע החדש שהוצג כאן יפורסם ברשת ויישלח לחברי כנסת העוסקים בנושא הגז. מכאן ניתן לראות אם חשיפת הדברים, והלחץ הציבורי שייווצר, יגרום למקבלי ההחלטות להבין שיש לשקול בשנית את נושא מכירת הגז. נראה שהמידע שקיבלו היה מסולף ומטעה. חמור מכך נראה שנובל אנרג'י מתעלמת בבוטות מהחלטות הממשלה. יש לבוא ולחשוב אם אנו מעוניינים, כמדינה, להיות קשורים בשלושים השנים הבאות לחברה זו.

משרד האנרגיה הבטיח שבמידה שתהיה מצוקת גז בישראל לא יימכרו גז לחו"ל.

אז הבטיח.

בפועל רשום ברישיון של מאגר לוויתן בדיוק ההפך. היזם יחתום את החוזים שלו  וברגע שהחוזים ייחתמו למדינת ישראל לא תהיה אפשרות להשתמש בגז. גם בשעת חירום ומחסור בגז היזם ימשיך למכור לחו"ל. חוזי המכירה לחו"ל  באים לפני צרכי המשק הישראלי לא משנה עד כמה נהיה זקוקים לגז.

אז נכון שהבטיחו העדפה מלאה לישראל על פני מכירה לחו"ל. בסוף הלכו ועשו עשו בדיוק ההפך. הבטיחו לנו משהו אחד ובנתיים כתבו, בשקט בשקט, משהו אחר לגמרי.

שקרנים כבר אמרנו?

משרד האנרגיה הבטיח שאם יהיה מחסור בגז הישראלי לא יימכר דז לחו"ל? אז הבטיח

מסתבר שבמדינת ישראל מצאו שיטה חדשה.

עמוד 10 בשטר החזקה של "לוויתן דרום"

התמונה הזו נלקחה מתוך שטר החזקה של "לוויתן דרום" שמתאר את ההתניות והדרישות של משרד האנרגיה לפיתוח המאגר. מסתבר שמי שיהיה אחראי על הפיקוח של בניית והפעלת המתקנים הימיים זה היזם. טוב זה לא ממש היזם אלא חברה שהוא יישכור שתפקח על הפעילות שלו ותמליץ לו מה לעשות.  בהפעלת מתקני גז יש נושאים הרי משקל כמו אופן הטיפול בדליפת נפט או גז, איך  ומתי פורשים את רשת הצינורות שתזרים גז למדינת ישראל ושלל נושאים נוספים. למרות החשיבות העצומה של נושא הגז, והסיכונים הלא פשוטים שהוא יוצר לים וליבשה, המדינה בוחרת שלא להיות אחראית. במידה  שתהיה תקלה כלשהי כמו עיכוב בבנייה או דליפ של גז לים מה אתם חושבים שהחברה המייעצת  תעשה-תשמור אמונים למדינת ישראל והאינטרסים שלה או ליזמי הגז ששוכרים את שירותיה?

ברת הגז והנפט הגדולה באוסטרליה חשבה להוציא מיליארדי דולרים לרכישת רבע ממאגר הגז "לווייתן", אבל נלחצה כשראתה את ההגבלות על ייצוא ועל מיסוי בישראל. באורח פלא, לאחר סדרת פגישות עם ראש הממשלה ושרים וקבלת מסמך תנאים ממשרד האנרגיה, האוסטרלים החליטו להמשיך עם העסקה. מה מפורט במסמך? זה כבר "סוד מסחרי".

ביום חמישי הקרוב עומדת להתקיים אחת מהפגישות הגורליות לכלכלת ישראל – נציגי החברות "נובל אנרג'י" ו"דלק קידוחים", שבבעלות יצחק תשובה, ייפגשו עם חברת "וודסייד" האוסטרלית, במטרה לחתום על החוזה הסופי שיכניס אותה כשותפה במאגר הגז לווייתן ויעניק לה 25% בעלות על שדה הגז הטבעי הגדול בישראל. השותפה החדשה אמורה לעזור בפיתוח המאגר ולהרוויח ממכירת הגז לחו"ל.

משק הגז הישראלי רווי במאבקים מרים, וניתן לחלק אותו בגסות לשתי קבוצות. האחת היא של היזמים. טענתם הבסיסית היא כי הושקע כסף, והרבה, בחיפוש מאגרי הגז וכעת הגיע הזמן לגרוף את הרווחים על ההשקעה העסקית. מנגד עומדת קבוצה שניה של פעילים, ארגונים ומעט חברי כנסת, הטוענת דברים אחרים לחלוטין – הגז הוא משאב ציבורי ולכן הציבור צריך להנות מרוב הרווחים. הכסף הרב שהושקע בחיפושים ובקידוחים הוא למעשה כסף של הציבור, דרך כספי הפנסיות והחסכונות שלנו שהועברו במשך השנים למיזמים שונים הנוגעים למשק הגז, ללא קשר לדעתנו. את הגז, ואת כל הגז – טוענים הפעילים – יש לשמור בישראל כיוון שהוא זול בהרבה מנפט ופחם. כל מה שהמדינה תייצא עכשיו, היא תצטרך לקנות אחר כך במחיר יקר בהרבה.

נכון להיום, שלושה נושאים עיקריים עומדים על הפרק במסגרת מאבקם של הפעילים והארגונים העוסקים במשק הגז. הראשון הוא המס – שיטת המיסוי הישראלית היא בין הטובות בעולם. הטוב הזה מתבטא במיני פטורים והטבות מס ליזמי הגז. חלק קטן מההטבות שמעניק חוק הנפט, משנת 1952, הוא פטור מלא על ייבוא ופיצוי כספי כאשר המאגר יתרוקן. לא רק שימכרו את הגז שלנו בזול אלא שאנחנו גם נצטרך לפצות את היזמים כאשר הם יסיימו למכור את הגז שלנו לחו"ל. בסופו   של יום היזמים מרוויחים שישה שקלים על כל שקל שהם משקיעים בהפקת הגז.

ההחלטה בעניין מחיר הגז נמצאת כעת בידיו של הממונה על ההגבלים העסקיים, דייויד גילה, שיצטרך לקבוע אם להשאיר את המצב כמות שהוא או שמא להטיל פיקוח על המחירים. במידה שלא יוטל פיקוח ייווצר מונופול שבו שלושה-ארבעה שותפים שולטים באספקת הגז למשק הישראלי כולו. תנאים טובים, כבר אמרנו? תנאים מצוינים אפילו, אבל רק למספר בודד של אנשים. אנחנו, הציבור הישראלי, יכולים רק לקוות שחלק מהטוב הזה יחלחל, ינזול או יזלוג גם אלינו.

הנושא השלישי על הפרק, והקריטי ביותר, הוא כניסתה של חברת וודסייד למשק הגז. זו מגיעה לארץ בכדי לרכוש רבע מהבעלות על מאגר הגז לווייתן ולקבל אישור למכור אותו לחו"ל. בתחילה, כאשר הגיעו לארץ, נציגי החברה נלחצו במקצת – נושא המיסוי על מכירת גז לחו"ל טרם הוסדר וישנו סיכוי, לא גבוה אמנם, ששר האוצר עוד יעלה בעתיד את המס. מטרידה עוד יותר, עבור האוסטרלים, היא העובדה שכמות הגז שתותר למכירה אינה ברורה. בחוק הישראלי ישנה עדיפות למכירה למשק הגז המקומי על פני ייצוא, כך שהכמות המותרת לייצוא עשויה אף להצטמצם אם יוחלט על כך בעתיד. לדוגמא, חברת וודסייד יכולה להתחייב לספק כמות גז מסוימת לטורקיה, אך אם לאחר שנה מדינת ישראל תודיע שמותר לחברה למכור רק חצי מהכמות, האוסטרלים יצטרכו להסביר לטורקים ולפצותם בהתאם. בהחלט תנאי עבודה קשים ביותר.

למרות הבעיות המדאיגות העומדות בפני וודסייד, האמת היא שבשבועיים האחרונים נראה שהדברים דווקא מסתדרים לא רע לאוסטרלים. לאחר סדרת פגישות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרים אחרים נראה שהצדדים מצאו דרך כלשהי לפתור את כל הבעיות. הסכם המכירה הוא אמנם בין היזמים, נובל אנרג'י-תשובה-וודסייד, אבל הוא חייב את האישורים של נבחרי הציבור הללו, ובמיוחד משרד האנרגיה בראשותו של סילבן שלום – הגוף העיקרי הקובע את תנאי העסקה ואם היא בכלל תצא לפועל. התנאים שמציבה הממשלה לקיום העסקה נקבעו ב"שטר חזקה" שהוציא המשרד. במסמך זה אמורה המדינה להבטיח כי האינטרסים שלה יישמרו גם לאחר עסקת המכירה, ועל בסיס התנאים המפורטים במסמך זה אמורה להחליט חברת וודסייד אם "שווה לה" להוציא מיליארדי דולרים כדי לרכוש את הבעלות החלקית על לווייתן.

הבעיה של מסמך זה הוא שאינו חשוף לציבור. האם הצליח השר שלום לשכנע את וודסייד לעבוד בחוסר וודאות או שמא הוא נכנע ללחצים ואישר הקלות מס והטבות נוספות? אנחנו לא יודעים – וזו בדיוק הבעיה. משרד האנרגיה אינו מוכן לפרסם את פרטי המסמך בתואנה של "סודיות מסחרית". סודיות מסחרית על משאבי הטבע שלנו. ופה נדלקת נורה אדומה: לא מסתירים חוזים טובים. מסתירים חוזים שפוגעים בציבור, שמכעיסים אותו, ושמי שחתם עליהם לא רוצה שידעו על כך.

בימים אלו מבקשים מספר ארגונים את פרסומו של "שטר החזקה". בנוסף מתארגנת הפגנה ביום רביעי שגם בה תעלה הדרישה לפרסום המידע. אנו מקווים שהחשדנות שלנו שגויה. שמדובר בחוזה הטוב ביותר שמדינת ישראל חתמה עליו מיום הקמתה. ששר האנרגיה עמד איתן למול כל הלחצים. שאף פקיד לא התפתה לכסף הגדול שמציעות חברות האנרגיה. שהפעם, בניגוד לים המלח או משאבי טבע אחרים, הציבור יסתכל בהתפעלות אין קץ על נבחרי הציבור שדאגו בשלמות לכל האינטרסים של הציבור שבחר בהם.

אנחנו מקווים, אבל ממש רוצים לקרוא את החוזה הכלכלי הכל כך חשוב הזה.

ניצן מתן

פורסם גם באתר המשמר החברתי

איני אדם רגשן. חברי ומכרי מעידים עלי שכמעט ואיני מתרגז, וגם לא מרבה בחיוכים. הדבר לא נובע מחוסר אכפתיות, חס וחלילה, זהו פשוט קו אופי. למרות זאת, כאשר, קראתי את העברות התקציב ל- 2014, אני יכול להעיד על עצמי שדמעה בצבצה בזווית העין שלי. זה קרה בעת קראית התקצוב לניצולי השואה לשנת 2014.

הסבר קצר על העברות תקציב

מדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם, לבטח בעולם המערבי, שעובדת על פי תקציב דו שנתי. המשמעות היא, שחברי הכנסת מצביעים על ייעוד כספי המדינה, דרך חוק התקציב, אחת לשנתיים. מכיוון שדברים נוטים להשתנות בפרק זמן ארוך זה, וכך גם הצורך לשימוש בכסף, ישנה אפשרות לשינוי הייעוד של הכסף. הדבר אינו פשוט כלל וכלל. מדובר בשינוי ייעוד הכסף בניגוד לרצונו של המחוקק, כפי שנקבע בחוק התקציב. כל שינוי שכזה דורש את הסכמתה של ועדת הכספים. עד לאחרונה הייתה זו מאשרת את הבקשות הללו באופן כמעט אוטומטי. לפני כחצי שנה התחילה ח"כ שפיר לתהות על חוקיות ההעברות הללו. אם, היא שאלה, ההעברות הללו ידועות מראש, מדוע אין הם מופיעות בחוק התקציב? הרי החוק קובע שהעברות התקציב נועדו רק לשינוי בלתי מתוכנן בתקציב המדינה. בפועל, נראה שמדובר בנושאים שהיו ידועים מראש, אבל איש לא הכניס אותם לחוק התקציב. לאחרונה, הגישה ח"כ שפיר בג"ץ בנושא זה, והקימה שדולה לעניין. ח"כ ריבלין ושטרן הרימו גם הם את הכפפה, והתחילו לשאול שאלות ולהקשות קושיות.

שבעה מיליארד, שלוש מאות חמישים ושישה מיליון, חמש מאות ושבעה אלף שקלים

7,356,507,000 זהו הסכום הכולל של הכסף שמשרדי הממשלה לא השתמשו בו בשנת 2013. לא מדובר ברזרבה אן בכסף שהושם בצד לעת צרה. מדובר בכסף שהיה מיועד לנושאים כאלה ואחרים, ולא נעשה בו שימוש. חינוך, רווחה, טיפול באוכלוסייה נזקקת, בריאות – הם רק חלק מסעיפי הרשימה הזאת. משרד החינוך נמצא כמעט בראש הרשימה, עם קצת יותר ממיליארד שקל שלא נוצלו בשנת 2013. זוכרים את תת התקצוב להנדסאים, את השכר העגום של מורי הקבלן ואת דחיית הפתיחה של גני הילדים לגילאי שלוש? לכל הקבוצות הללו נאמר שאין כסף לשיפור מצבן. מסתבר שיש, ולא מעט.

במקום הראשון, והמאוד לא מכובד, נמצא משרד האוצר. המשרד לא השתמש בשני מיליארד, תשע מאות שלושים ואחד מיליון, שבע מאות ושלושים אלף שקלים. שוב לא מדובר בחסכון לשעת חירום, אלא בכספי מיסים שנגבו מאתנו, ופשוט לא נמצא להם שימוש.

ניצולי שואה

לאחרונה מדבר שר האוצר, ואנשי משרדו, רבות על ההטבות שהם נותנים לניצולי השואה. אני חשוב שזהו אחד הנושאים היותר כואבים בחברה הישראלית. בלי להכביר מילים מדובר באחד מאותות הקלון הגדולים של מדינת ישראל לדורותיה. מהסתכלות בסעיפי התקציב נראה שהוא לא נושא בחובו שינוי גדול. בשנת 2013 נשאר עודף של מאתיים שישים ואחד מיליון שקלים מהכספים שנועדו לניצולי השואה. לשנת 2014 מתוכנן להגדיל את התקצוב לניצולי השואה בעוד מאתים ושישים מיליון שקל. מתוך הסכום המכובד הזה, מאה שישים ושלושה מיליון יגיעו לתמיכה בארגונים שדואגים לניצולי שואה. כנראה ששמותיהם של הארגונים ותפקידים אינם חשובים במיוחד. חברי הכנסת שנדרשים להצביע בנושא, בעד או נגד, לא קיבלו את המידע ממשרד האוצר. בנוסף לכך, ניתנת הנחה בתרופות לחמישים אלף ניצולי שואה שלא קיבלו הנחה כזו עד ליום זה. ההנחה לכל אחד מהניצולים תהיה בסכום של כ-660 שקלים לשנה, שהם 55 שקלים לחודש, בממוצע.

ניצולי שואה

והנה הדמעה

בתקשורת מספרים לנו לרוב על ניצולי השואה העריריים, שנותרו ללא כסף מספיק לחימום ולתרופות. גילם מבוגר וימיהם ספורים. למרות זאת, החליט משרד האוצר לשמור רזרבה בתקציב של ניצולי השואה. ולא סתם רזרבה, אלא כזו של שבעה מיליארד, שלוש מאות ושמונה מיליון, שלוש מאות שמונים וחמישה אלף שקלים. 7,308,385,000.לצורך מה הרזרבה, ולצורך אלו ארגונים ישולם כסף לעזרת הניצולים? הרי אין לנו ניצולי שואה חדשים שיש לשמור כסף למענם. גם אין לנו צורך בארגוניים, על המשכורות והתקציבים שלהם, המסובסדים מתקציב ניצולי השואה. מדוע אי אפשר להעביר את כל הכסף ישירות לחשבון הבנק של כל אחד מניצולי השואה? הרי בשביל זה יש את משרדי המדינה השונים שאמורים לרווחתם ושלומם של ניצולי השואה. מצבו של ניצול שואה, הבוחר בין מים לחימום, ובין חימום לתרופות, לא משתפר כהוא זה, מתוספות של 55 שקל לחודש. הוא יכול להתנחם, אולי, בעובדה שישנם שבעה מיליארד שקל שמחכים לניצולים כמוהו. אולי אם יקרה לו אסון נוראי כלשהו, לפני שיגיע יום מותו – הוא יזכה ליהנות מהכסף הזה.

ומה עכשיו?

ביום רביעי יצביעו חברי ועדת הכספים בעד, או נגד, העברת עודפי התקציב הללו. משרד הרווחה מבקש כך, וזהו, ציטוט: "הגדלת התקציב המותנה בהכנסה בסך של 60,000 אלפי שקלים, לצורך קבלת תשלומיות מהרשויות המקומיות עבור השמת מטופלים במסגרות חוץ ביתיות לבעלי מוגבלויות". במידה שחברי הכנסת מסוגלים להבין את המשפט הפתלתל הזה, וברור להם לְמה ואיך ישמשו שישים מיליון השקלים הללו –  שירגישו חופשיים להצביע. במידה שהם לא מצליחים להבין את המשפט הזה במלואו, סביר גם שהם לא יצליחו להבין את המשמעות של שאר הסעיפים, שבהם מילים בודדות כמו "קניות" או "אמרכלות" מתיימרות להסביר להיכן מיועדים עודפי תקציב של מיליוני שקלים. אם הם אכן מתקשים בהבנת משפטים אלו, מן הראוי שידרשו לקבל הסבר מפורט וממצה, להיכן עוברים כספי המיסים שלנו, ורק אז יצביעו בעד או נגד העברות התקציב הללו.

לכל המעוניין הנה קישור לקראית העברות התקציב עצמן.

ניצן מתן

פורסם גם באתר "המשמר החברתי"

ביום שישי האחרון, בשעה שבע בערב, הייתה שריפה בבתי הזיקוק בחיפה או בשמם המקוצר-בז"ן.

אם לא שמעתם על האירוע הזה אתם לא לבד. רוב תושבי ישראל לא שמעו עליו כלל. נחשפתי לסיפור מפוסט של רונית צח ושל "מגמה ירוקה" במהלך סוף השבוע. בעיתונות הנושא זכה לסיקור דל ביותר שהתרכז בחדשות מקומיות בלבד. רק ביום ראשון הצליחו פעילי מגמה ירוקה להתראיין בערוץ הראשון בנושא. ברדיו דיבר על הנושא גיא זוהר, בבוקר יום ראשון, ובפיו שאלות קשות. בתוכנית הרדיו שלו הוא תהה איך הסיפור הזה לא הגיע לראש סדר היום הציבורי. אחד המרואיינים גרס שמדובר בקשר של "הון-שלטון-עיתון" שדאג שהנושא יושתק.

אז מה היה שם?

כאמור הייתה שריפה במתחם המפעלים של בז"ן במתחם השייך לאחים עופר. לפי ההסבר של מכבי האש נוצרה דליפה של חומר מסוכן ורעיל, הנקרא קסילן, לתוך תנור בוער. הדליפה גרמה לשריפה שהשתוללה כמעט 11 שעות. השריפה הייתה כה חמורה שהיה צורך להביא כבאיות נוספות ממחוזות שכנים של מכבי האש. במידה שהשריפה הייתה מתפשטת היו יכולות להישרף כמויות אדירות של חומרים מסוכנים דבר שהיה יוצר אסון בקנה מידה לא מבוטל. כאמור האירוע התחיל בשעה 19:00 ביום שישי. למרות השעה, הדבר לא הוזכר במהדורות החדשות השונות. מכבי האש גם לא ראו לנכון לפרסם הודעה ולהזהיר את תשובי האזור לגבי הסיכון הרובץ לפתחם.

ספקולציות וקונספירציות

ביום שישי ושבת מי שהיה נכנס לפורמים של ארגוני סביבה בפייסבוק היה עשוי להיתקל בתאוריות קונספירציה שונות. איך, תהו אנשים, הנושא לא מפורסם? הרי הייתה כאן שריפה שארכה זמן רב, היינו רגע לפני אסון סביבתי ענק, גויסו מכבי אש מכל המדינה ואף אחד לא מדווח? הספקולציה הרווחת היא שהאחים עופר השתיקו את הסיפור. לא רק שהם בעלי צבא של יחצ"נים ולוביסטים הם גם בעלי הבית ב"רשת" ויכולים להשתיק את הסיפור. ולמה להם להשתיק? בגלל שבימים אלו הם מנסים לקבל אישור להרחבת מתחם המפעלים. שריפה במפעלים, שתכה כותרות בתקשורת הארצית, לא תעזור להם בדיון העתידי בנושא.

במדינה, כך נטען, שמסקרים בה כל שריפת קוצים קטנה מוזר ותמוה הכיסוי התקשורתי הדל ביותר בנושא זה. די לראות ולקרוא על מעלליו של רני רהב בכדי לדעת שישנה השתקה תקשורתית כזו או אחרת במדינת ישראל.

 

איני אוהב קונספירציות

אישית אני נוטה שלא להאמין בקונספירציות. לרוב הן פתלתלות מידי, מסובכות מידי ומורכבות מידי בכדי שיוכלו להתקיים במציאות. במקרה שלפנינו, לעומת זאת, יש משהו מוזר. האירוע היה משמעותי והוא היה צריך לעניין כתבי סביבה בעיתונות הארצית. רשת, כבר אמרנו, לא ידווחו על דבר כזה. מעריב על סף קריסה והיו עסוקים בדיון משפטי אור ליום ראשון. העיתונאים האחרים שמעו על הסיפור, בדקנו את זה מולם, והחליטו שהוא לא מעניין. זה בהחלט נתון לשיקולו של עיתונאי ועורך לפסול דבר כזה. מצד שני כאשר בודקים בגוגל את הערך "שריפה" ניתן לראות כתבה ב"וואלה! חדשות" על שריפה קטנה בחדר אוכל בקריה.

כבר אמרתי שאיני אוהב קונספירציות. מצד שני אני גם לא אוהב את הדממה התקשורתית בסיפור של שריפת חומרים מסוכנים באתר שלידו עיר של רבע מיליון תושבים. כרגע צריך לחכות ולראות אם בהמשך השבוע יהיה סיקור תקשורתי לאירוע. האם יהיו כתבות תחקיר על האירוע? האם ועדת חברי כנסת יתייחסו לאירוע זה? מה תהיינה מסקנות מכבי האש לגבי הגורמים לשריפה ומדוע הם לא הוציאו הזהרה בנושא לאוכלוסייה במהלך האירוע?

חשוב גם לציין שיש צד תקשורתי חיובי לנושא. בזכות הרשתות החברתיות ואתרי חדשות הקטנים הנושא כן זכה לסיקור תקשורתי והגיע לרדיו ולערוץ הראשון. המשך השבוע יראה אם לתקשורת חופשית זו תהיה יכולת להגיע לסדר היום הלאומי.

ביום שני עמותת "צלול" תציג לפני חוקר של המועצה הארצית לתכנון ובנייה את התנגדותה להקמתם של מתקנים לזיקוק גז ביבשה.

תוואי התוכנית למתקני הגז חוצה את נחל אלכסנדר ללא התייחסות במסמכי התוכנית

ההצגה תהיה ארוכה ומפורטת ומתוארת פה רק נקודה אחת מיני רבות. בתוכניות של מתקני הגז נאמר שיש להתחשב במיוחד בקרבה לבריכת היער של חדרה. הבריכה נמצאת במרחק של כ-500 מטר מצינור הגז. בתוואי התוכנית קיים  גם נחל אלכסנדר. במקרה של נחל זה הוא ממש חותך את תוואי הצנרת המתוכנן. למרות זאת, כפי שניתן לראות בשקף, הוא לא זוכה להתייחסות מטעם החברה המייעצת לתוכנית-"אתוס".

זוהי רק דוגמה אחת, שולית יחסית, לבעיות הרבות הקיימות בתוכנית לא אחראית זו.

ניצן מתן

איני מומחה לתחבורה.

איני יודע איך מתכננים מסלולי נסיעה, או, מדוע הועלו מחירי התחבורה הציבורית בחודש הקודם. אולם, יש מספר דברים שאני, כצרכן יום-יומי של תחבורה ציבורית, רוצה להפנות אליהם את האצבע.

אחד מהם, כפי שכל תל-אביבי מתחיל כמוני מכיר, זו הצפיפות. האוטובוסים בתל אביב רבתי פרוסים בצורה מצוינת. קל, יחסית, לנוע באזור בתחבורה ציבורית. אך ישנן שעות שבהן העומס כה רב שהאנשים כמו עמודים זה על רגליו של זה. התופעה מורגשת במיוחד בשעות שבהן אנשים בדרכם לעבודה. הנהג מבקש מהנוסעים לעבור לאחור, ושם הם נדחסים ונדחקים. מכיוון שאיש לא רוצה לאחר לעבודה, ומי יודע אם האוטובוס הבא יהיה עמוס או לא, כולנו עולים לאוטובוס, גם כשנראה שהוא מלא עד אפס מקום. לכאורה, יש פתרון פשוט לבעיה: יש לבדוק מהן שעות העומס, ולהוציא בהן יותר אוטובוסים. אז, כאשר האוטובוס מתמלא, הוא מפסיק להעלות נוסעים, ומהר מגיע אוטובוס אחר בעקבותיו.

זיהום האוויר שנגרם מרכבים פרטיים מעלה את הסיכוי לסרטן ומחלות נוספות. אוטובוסים ורכבות המתוכננים בצורה יעילה הם באחריות משרד התחבורה ושימוש מושכל בהם יורד את הצורך בשימוש ברכב פרטי וכן יגרם להורדת הפקקים.

אולי זהו לא הפתרון הנכון. אולי יגיד מומחה לתחבורה שיקרא דברים אלו, שהפתרון אחר לחלוטין. מה שבטוח הוא שצריך למצוא אחד שכזה. כשרואים אנשים מבוגרים, בהם כאלה שנושאים אתם שקיות של מצרכים, עומדים באוטובוס – נכמר הלב. כשקבוצה צפופה של אנשים נאלצת להיאחז זה בזה כאשר האוטובוס בולם – נראה שעוד רגע מישהו יחליק וייפצע.

עניין אחר, שאני נתקל בו הרבה, הוא כרטיס הרב-קו. הרעיון מצוין. במקום התעסקות בכסף מזומן, אפשר לטעון את הכרטיס האלקטרוני מראש, וההתקדמות בכניסה לאוטובוס נעשית מהירה וקלה. כמי שהוא חסיד של איכות הסביבה אני שמח גם על ההפחתה בכמות הנייר, שהופך לפסולת, אשר חסך התהליך הזה. אולם, למרות כל אלה ישנן כמה בעיות קשות. אפשר לטעון את הכרטיס רק במספר מוגבל של נסיעות. לדוגמה, כאשר טענתי את הכרטיס בשש נסיעות ברכבת בתחנות תל אביב, חשבתי שהן ייקלטו ככרטיסייה. בפועל, הן הפכו לשש נסיעות נפרדות, והכרטיס נחסם. לא יכולתי לטעון את הכרטיס בשום נסיעה נוספת, עד שהשתמשתי בנסיעות הללו. בהמשך הסתבר שהכרטיס שייך לחברה שבה הוא הונפק. לפני שנים ספורות הוצאתי כרטיס רב-קו בתחנה המרכזית בנתניה, בעמדה של "מטרופולין". כדי לחדש את תוקף הכרטיס, ולקבל את ההנחה של תעריף הסטודנט בתל-אביב יפו, הייתי צריך לנסוע לנתניה, כי ב"אגד" וב"דן" אי אפשר להטעין כרטיס "מטרופולין". מכיוון שלא יכולתי להפסיד זמן עבודה ולנסוע לנתניה, נאלצתי להוציא כרטיס חדש, והנסיעות שהוטענו  בכרטיס הישן ירדו לטמיון.

אמרתי שאיני ממוחה לתחבורה. אבל, נראה לי כי בעולם של כרטיסי אשראי אפשר למצוא פתרון לנושא. מדוע להחיל מיני הגבלות משונות שכאלו על כרטיס רב-קו? מדוע לא נוכל לטעון אותו בסכום מסוים של כסף, ולהשתמש בו כאוות נפשנו? הרי כרטיס האשראי אינו מוגבל לשימוש של שמונה קניות בחודש, או כל הגבלה משונה אחרת. אחרי הכול קוראים לו רב-קו, ולא קו אגד, או קו דן, או קו מטרופולין, גם לא קו מכבי או הפועל…

למי שלא משתמש ברב-קו הבעיות הללו נראות זניחות. למי שנתקל בקשיים הללו, כמוני, הדברים יכולים להיות מעיקים ביותר.

אני מניח שיש דעות רבות ומגוונות על התחבורה הציבורית בארץ. בסופו של דבר חשוב לומר שאפשר להגיע לכל מקום בארץ, כמעט, בתחבורה הציבורית. גם חשוב לומר שעדיין יש מקום לשיפורים. האנשים, במיוחד המבוגרים, שעומדים דחוסים באוטובוס, צריכים פתרון שיָקל עליהם. משרד התחבורה קיבל העתק של דברים אלו. חשוב שאם יש דעות אחרות או דומות – שיישמעו וייכתבו בתקשורת, ברשת ובכלל, ושמשרד התחבורה יפעל למציאת פתרון לטובת ציבור הנוסעים.

זיהום האוויר שנגרם מרכבים פרטיים מעלה את הסיכוי לסרטן ומחלות נוספות. אוטובוסים ורכבות המתוכננים בצורה יעילה הם באחריות משרד התחבורה ושימוש מושכל בהם יורד את הצורך בשימוש ברכב פרטי וכן יגרם להורדת הפקקים.