שני מיליארד שקלים ויותר מדי שאלות ללא תשובות: כשחברי הכנסת מצביעים על העברות תקציביות

פורסם בתאריך 28 באוקטובר 2013 מאת ניצן מתן

העברות תקציב

בתקציב המדינה, כפי שאושר על ידי חברי הכנסת, נקבעה חלוקת הכסף לפי סעיפים ותתי סעיפים המיועדים למטרה מסוימת- לכל שקל יש ייעוד ברור ומוגדר מראש. יחד עם זאת, לעיתים יש צורך לבצע שינויים בתקציב: אירועים כמו השריפה בכרמל או מבצע צבאי למשל, מצריכים תוספת מימון לתקציב המתוכנן. תוספת זו צריכה להגיע מסעיף תקציבי כלשהו והשינוי חייב באישור של ועדת הכספים של הכנסת.  בפועל, אנו רואים שינויים רבים שמתרחשים בגלל הסכמים בין משרדי הממשלה השונים, הסכמים קואליציוניים והחלטות הממשלה. במקרים אלו מתעוררת תהייה: האם לא מדובר בפגיעה בחוק התקציב? הרי נבחרי הציבור, חברי הכנסת, הצביעו על התקציב והוא הפך לחוק. האם הסכם קואליציוני, או הסכם בין משרדים, עולה בחשיבותו על חוק מדינה?

>> לקריאה נוספת באתר המשמר: "מהפכה במשרד האוצר: תקציבי המדינה פורסמו במלואם לעיון הציבור"

תחילתה של שקיפות

בחודש האחרון מנהלת ח"כ סתיו שפיר מאבק בכדי לחשוף את התקציב לציבור. לאחר דין ודברים היא הצליחה לקבל כמות מכובדת של ניירות ממשרד האוצר (Hard Copy) אותם היא מפרסמת לציבור בקישור המצורף.  משרד האוצר, בגיבוי יושב ראש ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי, מסרב לשלוח את החומר בדואר אלקטרוני ועומד על כך שיגיע מודפס על גבי דפי נייר. איני כלכלן, אבל כאשר מעיינים בחומר הוא נראה מאוד לא ברור- יש בו טבלאות ובקשות להעברות תקציב בשלל נושאים והן מוצגות בחוסר פירוט משווע. כך למשל העביר משרד הכלכלה סכום של כמאה ארבעים וארבעה מיליון ש"ח לצורך מענקים, תמיכה בהעסקת עובדים, הסוכנות לעסקים קטנים וקידום התעשייה.  השינוי נעשה מבלי לציין מאיזה סעיף תקציבי בוצעה ההעברה וחמור מכך- מעבר לכותרות המרשימות, למה בדיוק נועד הכסף?

הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים היא מוסד קיים, אבל מדוע הוא מתוקצב עכשיו ולא בעת חקיקת התקציב? מהיכן, ועל חשבון מי מגיע הכסף?  ייתכן שמשרד האוצר יודע את התשובות, אבל כנראה שחברי ועדת הכספים שאישרו את ההעברות האלו אינם יודעים. אסתכן ואומר שרובם בוודאי אינם יודעים.

אז מה היה לנו החודש?

מסמכי העברת התקציב מאופיינים בפירוט רב מצד אחד ובחוסר מידע משווע מהצד השני. יוצא אפוא שב-48 עמודים מצוינות העברות של סכומי כסף אדירים וקשה מאוד לבצע מעקב מאיזה סעיף הועברו ולהיכן. ממה שהצלחתי לבדוק הרי שבין התאריכים 16-23 בחודש אוקטובר השנה הועבר הסכום המדהים של שני מיליארד, מאתיים שמונים ואחד מיליון, מאתיים שמונים ושישה אלף ש"ח בין משרדי ממשלה ובתוך משרדי ממשלה. ניתן לראות את הטבלאות המפורטות, שמתעדכנות כל הזמן, בקישור המצורף.

מתוך הסכום האדיר הזה למשל, קיבל משרד הדתות ממשרד ראש הממשלה סכום של ארבעים ותשעה מיליון, חמש מאות ארבעים ושישה אלף ש"ח. הסכום נועד למימון הוצאות קבורה, פיקוח על מועצות דתיות, מנהלת הזהות היהודית, תשלומי פרישה לעובדים, שירותי ייעוץ והפריה ו"תקנות קליטת עלייה ובעיות ביטחוניות". מהפירוט הכללי הזה עולות כמה שאלות: מדוע יש לנו מנהלת זהות יהודית? מהם אותם שירותי הפריה שמעניק משרד הדתות? מהן הבעיות הביטחוניות שאיתן הוא צריך להתמודד?

>> עדותה של אילנה בן עזרא: "המחאה עוברת גם לקואליציה: חברי כנסת מהבית היהודי מתנגדים להעברות תקציביות בוועדת הכספים"

>> עדותו של ניצן מתן מדיון ועדת הכספים: "למרות אי בהירות ומחסור במידע חיוני: ועדת הכספים אישרה שורה של העברות תקציביות"

על מה יצביעו חברי הכנסת בישיבה ביום שלישי הקרוב

מסתבר שישנו צורך ביטחוני, איום- אם תרצו, חדש. משרד האוצר רוצה להעביר סכום של שישה מיליון שקלים לניהול שוטף של פעילות בשטחים. המימון נועד למתַאם הפעילות בשטחים, מפקדות תיאום ורזרבה לפעולות מיוחדות.

במקרה זה לא מדובר בהעברה תקציבית בתוך סעיפים קיימים, אלא בתוספת שמגיעה מהרזרבה הכללית. כנראה שהצורך חמור, כיוון שמדובר בסכום של כעשרה אחוזים מתקציב המדינה הכללי שנשמר לצורכי חירום. בעוד שהרזרבה הלאומית קטנה, לצורך מימון הפעילות בשטחים מוריד משרד הביטחון חצי מיליון ש"ח מהמימון שהוא משקיע בפעולות הללו. האם מדובר כאן בקיצוץ והתייעלות לכאורה של משרד הביטחון? מצד אחד הוא מצמצם בפעילות שלו, אך מהצד שני מקבל תוספת מימון מתקציב המדינה הכללי?

באופן חריג על הבקשה הזו אין חותם. בעוד שההעברות הקודמות שהגיעו לוועדה היו חתומות על ידי ראש אגף התקציבים באוצר- כאן אין חתימה כלל. האם המשמעות היא שיש פה עניין של סודיות, או שמא כל הבקשות הקודמות להעברת כספים נחתמו לאחר האישור שלהן, ולא לפניו?

סיכום בנימה אישית

ברור לכל הקורא שורות אלו שיש כאן שורה ארוכה של בעיות וכי סכומי כסף אדירים משנים ייעוד בחוסר שקיפות ומידע. איך יכול חבר כנסת, רציני ומסור ככל שיהיה, לאשר העברת שבעים וחמישה מיליון ש"ח ממשרד ראש הממשלה לטובת "תקצוב פרויקטים במימון האפוטרופוס הכללי", ללא כל מידע נוסף בעת ההצבעה? איך ניתן לאשר העברת סכומי כסף אדירים שכאלו, ללא ידיעה מפורטת להיכן בדיוק מיועד הכסף?

בימַי בוועד הסטודנטים של מכללת רופין נדרשתי לאשר תקציב של כמיליון ש"ח. ישבתי על התקציב מספר שעות לפני הוועדה ומצאתי בו סימני שאלה רבים. התקציב אושר בסופו של דבר, לאחר דיון ארוך. הרגשנו, חברי הוועד, שמדובר בכספי ציבור ולפיכך יש לדעת ולהסכים על כל שקל ושקל, לפני שנצביע בעד התקציב.

בהעברות התקציב הללו הסכום גבוה עשרות ואלפי מונים. איך אפשר, מבחינה ציבורית ואישית, לאשר העברה של ארבעה מיליון ש"ח ל"יועצים הנדסיים לאור תכנית הפרישה הנרחבת שבוצעה במשרד והגידול בהיקף הפעילות" בכל הנוגע לעיר באר שבע? מי פיטר את העובדים במשרד הנגב והגליל? מהי תכנית הפרישה הנרחבת, ומי הם היועצים שמקבלים ארבעה מיליון שקל? איך אפשר להצביע בלי לדעת את התשובות הללו?

כאן, אנחנו, כציבור, יכולים להשפיע. את השאלות הללו צריך לשאול בכל מקום. צריך לדרוש שנבחרי הציבור יידעו מה קורה לכסף, ולא יצביעו כאוטומטים על העברות כספים שאין להם מושג למה ואיך הן משמשות.

פורסם בקטגוריה ועדת הכספים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

השגות ראשוניות על מתקני הגז בהיבט הימי.

פורסם בתאריך 13 באוקטובר 2013 מאת ניצן מתן

מִתקני גז – תסקיר ימי פרקים ג-ה

לכבוד: השר להגנת הסביבה עמיר פרץ.

התסקיר הימי, שפורסם לעיון הציבור לאחרונה, אמור לסקור את ההשפעות הסביבתיות מהקמתם של מתקנים לטיפול בגז בים. לכאורה, מדובר במסמך אובייקטיבי שבודק את מכלול ההשלכות מתכנית.

למעשה, נראה שהסקר לוקה בכמה בעיות קשות. הראשונה היא ההחלטה לבדוק את הקמתם של מתקנים בטווח המצומצם, בין שבעה וחצי לעשרה קילומטר מהחוף. הנחת מוצא זו מתעלמת מאפשרויות תכנון נוספות, כגון: הקמתם של מתקנים במרחק גדול יותר מהחוף ובעומק רב יותר, כולל מתקנים צפים לזיקוק גז, דוגמת זה שחברת "נובל אנרג'י" רצתה להקים במאגר לוויתן. מתקנים מסוג זה קיימים ופועלים באמינות רבה בכל העולם, ויכולים לספק פתרונות מיטביים לישראל, ויש להם יתרונות רבים (כמו למקרה של רעידת אדמה, צונמי או תקלה הגורמת לזיהום ים שיש להרחיקה מהחוף ככל הניתן), אך הם לא נבחנו כלל.

בעיה שניה היא הקביעה כי יש להשאיר גמישות מכסימלית ליזם, שטרם נבחר, ולחלופות טכנולוגיות שונות שטרם הוחלט לגביהן. במצב זה, נושאים רבים ומהותיים ביותר נותרים נתונים לשיקול דעתו של היזם העתידי, בשלב היתרי הבנייה. לא זאת בלבד שניתנת ליזם יד חופשית בתכנון המתקנים העתידיים, הדבר המטריד ביותר הוא שעל היזם, בשלב היתרי הבנייה, יוטל להכין תכנית פעולה למקרה אסון. היעלה על הדעת להותיר בידי היזם את האחריות לתכנן תכנית חשובה זו? האם המדינה מוכנה להפקיד את ביטחונה בידיו של יזם, שזהותו עדיין אינה ידועה?

בעיה שלישית, ואולי החמורה מכולן היא שהתסקיר אינו בוחן השלכות של תכנית כלשהי. למעשה, התסקיר נערך לתכנית "היפותטית", שאיננה קיימת. כל העבודה הוכנה על פי תיאור כללי בלבד של המתקנים, תוך הבהרות כגון: "ישנם עדיין נושאים שונים בהם ישנו חוסר במידע המשפיע על התכנון", "המתקנים המתוארים מהווים רק דוגמה … מערך המתקנים הסופי עשוי להיות שונה מן המתואר", "מכיוון שלא התקבל מידע … נעשה שימוש במידע גנרי", "המחקר מבוסס על… מאגר היפותטי … על סמך המידע המוגבל הזמין" ועוד

כפועל יוצא של בעיות אלה, התסקיר מתעלם הן ממגוון שלם של אפשרויות תכנון, ובעיקרן – טיפול וזיקוק מלאים לגז בים העמוק, על אסדה קבועה או צפה, והן ממגוון שלם של השלכות אפשריות בשל מידע חסר.

הגיע הזמן להבין ש"גמישות תכנונית" מסכנת בטיחות ובריאות התושבים. הגיע הזמן לבצע בדיקה אמיתית, שקופה, וללא הותרת שיקול דעת רחב ליזם, לבחון את כל אפשרויות התכנון הימי אל מול היבשתי ולבחון את ההשלכות של תכנית ברורה וידועה. הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים על "הרכב כימי לא ידוע[1]", אלא לדרוש לקבל, ולפרסם לציבור, את כל הנתונים הקיימים על משאבי הגז והנפט.

הגיע הזמן שתכנית לאומית לא תהיה תלויה בהחלטותיו של יזם אלמוני. זה הזמן להחליט ולפעול בהתאם לעובדה הפשוטה שמלבד הרווח הטמון במשאבי הגז – יש בהם גם סיכונים שיש להתייחס אליהם במלוא הרצינות ולמנוע סיכונים מיותרים.

בתודה,

ניצן מתן

מטה המאבק בעמק חפר-"גז רק בים".

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, מאבק הגז | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

שש שעות וכיסא של מתכת

פורסם בתאריך 11 באוגוסט 2013 מאת ניצן מתן

שש שעות וכיסא של מתכת

ניצן מתן

בסדרת המדע הבדיוני "על טבעי" היה פרק שעסק בשבעת מדורי הגיהינום. חשבתי על מדור גיהינום אחד שנראה שם, והוא תור אין סופי בדרך לפקיד עלום שם. אלפי פרצופים מיואשים עומדים בתור ארוך, ארוך, ארוך, ויש להם פתק המציין את מספר האנשים המצפים בתור לפניהם. זהו מספר בלתי אפשרי.

 השבוע, במשך שש השעות שביליתי בסניף משרד הפנים, הרגשתי ייאוש, בדומה לאנשים בסדרה הבדיונית. איני טוען ששירותי המדינה הן חלק ממדורי הגיהינום, אבל אווירת הייאוש בחלל האוויר, המלווה בהתפרצויות זעם ובכי, בהחלט יצרו הרגשה של חוסר אונים. כיסאות המתכת הקשים, שלא הספיקו לכול הנוכחים באולם, וארבע מאות שבעים ושישה האנשים שהיו לפני –  עזרו לי להרגיש מיואש.

בעודי יושב, או עומד, בחדר הלא ממוזג, ניסיתי להבין את ההיגיון הטמון בשיגעון. הרי כל אזרח יודע שהחלפתה של כתובת המגורים, או הנפקת דרכון, הן פעולות שגוררות, כמעט תמיד, הפסד של יום עבודה. מהסתכלות, של שש שעות מייגעות בעבודת הפקידות – הן נראו לי יעילות, אם כי תשושות. פקידה אחת, במבט מושפל, הלכה לשירותים, וזכתה לשורה של נזיפות והערות כועסות. אי אפשר היה שלא לחשוב שהעסקתם של עוד פקידים ופקידות מתבקשת והגיונית. פקידה אחת נוספת הייתה משחררת עשרות אנשים להמשך יומם. בחישוב של ימי עבודה המשוואה נראית ברורה: יום עבודה אחד של פקידה תורם למשק, על ידי ייעול התורים, עשרות ימי עבודה.

בשלב זה של הרהורי לגבי אי הצדק הכרוך בתור אין סופי ובכיסאות מתכת, זכיתי להגיע לראש התור. באופן מפתיע לטובה, הטיפול בי היה יעיל וענייני, ושוחררתי לדרכי לאחר כעשר דקות. כמשקיף נאמן של המשמר החברתי התחלתי לברר מהי דעתו של המחוקק בנוגע לנושאים אלו. מסתבר, שחבר כנסת כרמל-שאמה הכהן הגיש כבר ב- 2010 הצעת חוק הקוראת לפתיחת שירותי המדינה במשך שלוש שעות, פעם בשבוע, בשעות אחר הצהריים. הצעת החוק עברה קריאה טרומית, וזכתה לדיון בוועדת הכלכלה בינואר 2012. באותה הוועדה הייתה אחדות דעים בין חברי כנסת, נציגי הדרג המקצועי ממשרדי המדינה וההסתדרות, על כך שיש לקדם את הצעת החוק. זמן קצר לאחר מכן התפזרה הכנסת, ונערכו הבחירות. אותה הצעת החוק ממש, בשינויים קלים, הוגשה ע"י חברי הכנסת נחמן שי, אראל מרגלית, חיליק בר, משה מזרחי, ניצן הורביץ, דב חנין ואורי אורבך.

הפעם, נפלה הצעת החוק בפורום השרים לחקיקה. משונה, ונראה כנגוע בשיקולים שלא לטובת האזרח, היה גורלו של החוק. ועדה זו, שדיוניה אינם חשופים לציבור, מחליטה האם לתמוך או שלא לתמוך בהצעות חוק. בדרך כלל, החלטת שרי הממשלה קובעת את עתידו של החוק. החוק הראשון, של ח"כ שאמה הכהן, עבר את פורום השרים. שלוש שנים לאחר מכן מוגש אותו חוק, בשינויים קלים, ע"י ח"כים ממפלגות השמאל, יחד ח"כ אורי אורבך. הפעם, החוק לא עבר את ועדת השרים. בשלוש השנים שעברו היו קיצוצים בכוח האדם בשירותי הממשלה. בה בעת היה גידול טבעי של האוכלוסייה. שתי תופעות אלה רק הוסיפו על העומס הקיים. הצורך להעביר ולקדם את החוק, כדי לאפשר לאדם העובד לעבוד – רק גדל. הסיבה, שעודנה חסויה בפרוטוקולים של ועדת השרים, לביטול התמיכה בחוק – אינה ידועה. מלבד שמותיהם של מגישי החוק, מדובר באותו החוק ממש. נראה שהסיבה לביטולו אינה טובת האזרח, אלא שיקול פוליטי כזה או אחר.

קשה להאמין שבאווירת הקיצוצים של היום החוק של ח"כ שאמה הכהן יצלח את הקריאה השנייה והשלישית. גם אם כך יקרה – עלול החוק להגיע לידיהם של "נערי האוצר", ולהיקבר בחוק ההסדרים. נראה ששוב שיקולים פוליטיים, קיצוץ רוחבי בשירותי המדינה וגישת "השמן והרזה" המפורסמת של ראש הממשלה, ימנעו את קיצור התורים. הבעיה הזו, של המתנה בתור אין סופי, משפיעה ישירות על חייהם של אזרחים רבים. אנוכי, יחד עם מאות אנשים נוספים, הפסדנו יום עבודה שלם במשרד הפנים. ישנם מצבים אחרים, הנגרמים עקב המתנה אין סופית וצמצום שיטתי בכוח האדם, שהם גרועים בהרבה. קשישים הזקוקים לפקידי סעד, קטינים הממתינים להערכה וטיפול פסיכיאטרי ובני נוער נפגעי תקיפה מינית. אלה הם רק חלק מהרשימה.

וישנה עוד נקודה אחת, קרה ולא נוחה, לסיכומם של הדברים: כיסאות המתכת. כיסאות המתכת שעליהם אנו מחכים במשרדי הממשלה, אם יש מקום לשבת – הם חסרי ריפוד. אנשים מבוגרים, יש בהם פנסיונרים, יושבים בכיסאות הללו שעות ארוכות. יש מקום להכניס את היד לארנק הציבורי ולדאוג לריפוד המושבים. לא למען פריון המשק, ולא למען קיצור התורים. פשוט, למען כבוד בסיסי לבני אדם, וחמלה אנושית פשוטה. כדי שהורינו, והורי הורינו, בבואם למשרד הפנים ולביטוח הלאומי – יוכלו לשבת את שש השעות על כיסא מרופד, שלא יכאיב לגבם.

פורסם בקטגוריה כלכלה וחברה | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

התייחסות מטה המאבק של עמק חפר לתשובתה של גב' הוכנר

פורסם בתאריך 4 ביולי 2013 מאת ניצן מתן

לכבוד: 

שר האנרגיה והמים, ח"כ סילבן שלום

שלום רב,

הנידון: התייחסות מטה המאבק של עמק חפר לתשובתה של גב' הוכנר

קראנו בעיון רב את תשובתה של גב' הוכנר לשאילתה של ח"כ איתן כבל, בנוגע למתקנים לזיקוק הגז הטבעי.

נראה לנו, חברי מטה המאבק של עמק חפר, לצערנו, שהתשובות הינן קצרות וחסר בהן מידע. הנושא המדובר הוא קריטי לביטחון האזור כולו, ודורש דיון מעמיק ורציני. לשמחתנו, יוזמת ח"כ רגב דיון בעניין בוועדת הפנים והגנת הסביבה, כדי לבדוק את הדברים לעומקם. לקראת דיון זה אנו מבקשים לקבל תשובות על השאלות שאנו מעלים במכתב זה, כדי שיוכל להיווצר דיון מעמיק וראוי בנושא קריטי זה. אנו משתדלים, כאן, לרדת לעומקם של דברים, לפני הצגתם המפורטת. ישנן שלוש נקודות עקרוניות שאנו רוצים להעלות:

בניית מתקנים ימיים

בניית מתקנים ימיים היא אפשרית וסבירה. לראיה, הטיפול הימי שנעשה במאגר תמר והחוזים השונים שנבדקו בעבר, לבנייה של מתקנים לטיפול ימי מלא בגז. הפתרון הימי מקובל במפרץ מקסיקו, שמתאפיין בנתונים דומים לאלה של הים התיכון, מבחינת עומק הקרקעית. למיטב ידיעתנו הנושא עדיין לא נבדק היטב, באופן מסודר, על ידי גורמי התכנון. מכיוון שכך, איך ניתן לטעון שהדבר אינו אפשרי, בעוד הוא לא נבדק?

סיכונים קשים הכרוכים בבנייתו של מתקן יבשתי

מתקן יבשתי הוא מסוכן ביותר. חלק קטן מהסיכונים הרבים צוינו על ידינו במכתבנו הקודם לח"כ מירי רגב. הקו המקשר בנוגע לטיפול בבעיות הללו, כפי שהוא נראה בתסקיר ההשפעה על הסביבה, הוא התעלמות מהבעיות. בחלק מהמקרים מדברים בתקן בטיחותי כזה או אחר שיש לעמוד בו, בלי ציון דרישותיו של התקן. בחלק אחר של המקרים נאמר שהטיפול בנושא יהיה לשיקול דעתו של היזם, בשלב אישורי הבנייה. לדעתנו, מראות הגישות הללו שאין התייחסות ראויה לטיפול בבעיות הקשות, הנובעות מהקמתו של אזור תעשייה פטרוכימי נפיץ ומסוכן. יתר על כן, אין שום התייחסות לאיום הביטחוני שיוצר המתקן. הטענה שכל הארץ היא בטווח סיכון, ולכן אין הדבר מעלה או מוריד – היא מקוממת, אבסורדית ומזלזלת בחיי אדם. בשנים האחרונות גדלה ההבנה שיש להרחיק מתקנים מסוכנים מאזורי אוכלוסייה, דוגמת פינוי פי גלילות וכוונת השר להגנת הסביבה לפנות את מתקן האמוניה מחיפה. מדוע, אם כך, ישנה סבירות ליצור אזור סיכון חדש?

לנו נראה שעקב רמת הסיכון הגבוה יש צורך בהורדת הסיכון, ובהימנעות מיצירת אזורי סיכון חדשים. ראינו מה הנזק שנגרם בנתניה עקב פיצוץ של מצבור גז ביתי, ומה נגרם בטקסס עקב פיצוץ של מפעל כימיקלים. אנו חושבים שראוי למנוע סיכונים כאלו ככל הניתן, לא לקבל אותם כמצב נתון, ובוודאי שלא להחריפם.

מחסור חמור במידע

בתסקיר ההשפעה על הסביבה, בעמוד 3, נכתב, כי מכיוון שהרכבו הכימי של הגז לא ידוע, מאפשר התכנון את כל סוגיהָ של התעשייה הזאת. הגמישות הזו נועדה, לכאורה, לאפשר גמישות תכנונית בהמשך. אבל, אין אנו מאמינים שלאחר שנות עבודה במאגרי הגז לא נבדק הרכבו הכימי של הגז, או, לחלופין, שכל הבדיקות שנעשו לא העלו תוצאות. ידוע שבמאגרים של גז ונפט ישנן מתכות כבדות. המתכות הללו הן חומרים מסוכנים ביותר לאדם, וערכן המסחרי רב. אנו חוששים  שהיעדר הפרטים החשובים בעניין זה, נועד להסתיר את הרצון להקים אזור תעשייה שיטפל בחומרים המסוכנים הללו, ללא התחשבות בבריאותו של הציבור. בנוסף על כך ישנו דו"ח מקצועי של חברת PDI , שהוזמן כדי לבדוק את עניין  הקמת המתקנים. לצערנו, הדו"ח מעולם לא נחשף לציבור. אנו מבקשים לפרסם את הנתונים הללו לאלתר, כדי לאפשר לכל הנוגעים בדבר לבדוק את הנושא באופן מושכל ונבון.

התייחסות מפורטת למכתבה של גב' הוכנר בתשובתה לשאילתה של ח"כ איתן כבל:

טיפול ימי בגז הטבעי

בתשובה מוצגים ארבעה טיעונים עיקריים כנגד בניית המתקנים ביבשה.

1)     רוב מדינות העולם לא מבצעות זיקוק גז במים עמוקים בהיקפים המדוברים.

2)     קיים קושי רב לתפעול מתקנים ימיים, ואמינות האספקה יורדת בשל כך.

3)     קיימת חוות דעת של מומחה מחברת PDI  שייעץ למשרד האנרגיה בנושא.

4)     הסיכונים הסביבתיים עקב בניית המתקן בים הם רבים, והמדינה נמצאת בשלב ההיערכות של העניין.

שאלות העולות מהטיעונים הללו:

1)     האם נבדקה האפשרות לבצע זיקוק במדף היבשת בעומק שמעל 100 מטרים? ניתן לשקול הקמתו של יותר ממתקן אחד, דבר שיקטין את נפח הגז המטופל, וישפר את אמינות המערכת, כך שלא תהיה תלויה באופן בלעדי במתקן בודד.

2)     בפרוטוקול ועדת צמח מתאריך 6 פברואר 2012, עמוד 50, מציין מר שוקי שטרן שמקובל לבצע טיפול בים במפרץ מקסיקו, ושקיימים מתקנים רבים כאלו. האם נעשתה בדיקה השוואתית, המראה היתכנות של בניית מתקנים נוספים בים התיכון?

3)      בנספח ד' של המשרד להגנת הסביבה לוועדת צמח, מתאריך 12 ספטמבר  2012 עמוד 5, נטען שעמדת הוועדה היא לביצוע מתקן ימי מלא. מדוע משרד האנרגיה והמים בוחר להתעלם מעמדה זו?

4)     ידוע לנו שישנו מסמך ייעוץ של חברת PDI בנושא. לאור עמדתו הברוכה של השר באשר לחשיפת מידע, אנו מבקשים לראות גם המסמך המדובר, כדי שנוכל להתייחס אליו. יתרה מכך, נטען ע"י מטה המאבק של חוף כרמל שמסמך זה תומך בטיפול ימי מלא.

5)     נכון להיום, אסדת תמר מבצעת טיפול מלא בים. מדוע אי אפשר לטפל בשאר הגז שייכנס לארץ, בדרך דומה?

6)     האם המדינה ערוכה להתמודד עם אסון יבשתי גדול של פיצוץ במתקן גז, המלווה בדליפה של חומרים מסוכנים, פיצוץ, גלי חום והדף למרחק ניכר ופגיעה בתשתיות?

 

תסקיר בטיחותי.

 

בסעיף זה עולים שלושה טיעונים:

1)     מרחקי ההפרדה למתקן נקבעו לפי מרחק מרצפטורים ציבוריים, שבהם לא מתקיימת פעילות אנושית.

2)     קווי הבניין של צנרת הגז נעשו לפי צו הבטיחות הישראלי לצנרת גז.

3)     במדינת ישראל קילומטרים רבים של צנרת גז במפרט דומה.

שאלות העולות מהטיעונים הללו:

1)     במכתבה של גב' הוכנר מוסבר שנבדק מרחק הבטיחות לפי התקן של המשרד להגנת הסביבה כך שלא יהיו "רצפטורים ציבוריים", מקומות בהם יש פעילות אנושית, בטווח הסיכון של צנרת הגז. לצערנו, אנו רואים שבתי ספר, בתי חולים, פנימיות, מרכזיים מסחריים וכבישים נמצאים בטווח הסיכון. נראה שבדיקת טווחי הסיכון לוקה בחוסר דיוק, מכיוון שישנם רצפטורים ציבוריים רבים הנמצאים בטווח הסיכון של הצנרת והמתקן.

2)     מרחק הבטיחות מהמתקן נעשה לפי חישוב של אירוע שגרה בלבד, כפי שמציין מר סולר במכתבו אלינו. ממכתב זה ברור שלא חושבה התייחסות למקרי חירום, דוגמת תקלה שתגרום לפיצוץ או דליפת חומרים מסוכנים. מכיוון שכך, ברור שמרחק הבטיחות שחושב, 600 מטרים, איננו מספיק. האם חושבו מרחקי הבטיחות לתרחישים חירום, כנ"ל?

3)     קווי הבטיחות של הצנרת חושבו לפי מרחק בטיחות של 250 מטרים בלבד. היישובים הבאים נמצאים במרחק הקטן מ-250 המטרים המדוברים: ביתן אהרון, מכמורת, המעפיל, חפציבה וכפר ברנדייס. האם משרד האנרגיה והמים מודע לעובדה זו?

4)     הטענה שישנה צנרת רבה במפרט דומה איננה נכונה. בצנרת המתוכננת יהיה לחץ של 110 אטמוספרות וקוטרה יהיה 91.11 סנטימטר, בעוד שבצנרת החלוקה של גז טבעי מתוכנן לחץ של 16 אטמוספרות, בצינור בקוטר של 45.72 סנטימטר. מכיוון שכך, ברור  שיש הבדל מהותי בין סוגי הצנרת, והטיעון שמדובר באותו סוג של תשתית ובאותה רמת סיכון – אינו נכון.

5)      יתרה מכך: מערכת החלוקה הארצית – היא של גז מזוקק. הגז הלא מטופל שיגיע מהים ילווה בחומרים מסוכנים דוגמת מתכות כבדות, בדומה לכל מאגר הידרוקרבוני אחר בעולם. לצערנו, בתסקיר ההשפעה על הסביבה האחרון שיצא, בעמוד 3, נאמר שהרכבו הכימי של הגז אינו ידוע. אנו רוצים להניח שמדובר בטעות, ולא בטענה אמתית, שבאה להסתיר מידע, שיעורר התנגדות ציבורית.

הסיכון הביטחוני

במכתבה כותבת הגב' הוכנר, כי מכיוון שכל הארץ נמצאת בטווח טילים, השיקול איננו רלוונטי. הטיעון הזה מוזר, מקומם ומטריד מאין כמוהו. מלבד העובדה שישנה מגמה של הרחקת מתקנים מסוכנים מאוכלוסייה, ומלבד העובדה שנאמר בוועדת צמח שבנייה בים היא בטיחותית בהרבה, הטיעון לחלוטין לא מקובל.

האם העובדה שהמדינה בסיכון היא סיבה להגדלת הסיכון?

האם אין זה סביר שהסיכון יגדל על ידי הוספת מתקן אסטרטגי חדש?

לסיכום,

אנו מברכים על הדיון הקרב בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

אנו קוראים לשאר הנוגעים בדבר לבדוק את הנושא בצורה שקולה, אחראית ובדרך  שלא תגרום לסיכון חיי האזרחים.

בתודה וכבוד רב,

ניצן מתן

העתקים:

ח"כ מירי רגב, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה

ח"כ איתן כבל

ח"כ נחמן שי

ח"כ טלב אבו עראר

ח"כ דוד אזולאי

ח"כ ישראל אייכלר

ח"כ תמר זנדברג

ח"כ דב חנין

ח"כ זבולון כלפה

ח"כ חמד עמאר

ח"כ משה זלמן פייגלין

ח"כ רינה פרנקל

ח"כ דוד צור

ח"כ יפעת קריב

גב' דורית הוכנר, מנהלת תכנון פיזי במשרד האנרגיה והמים

מר שחר סולר, אחראי תכנון ובנייה במשרד להגנת הסביבה

פורסם בקטגוריה איכות סביבה, מאבק הגז | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

שכר חברי הכנסת: להוסיף הרבה ולהוריד מעט זה לא באמת קיצוץ

פורסם בתאריך 30 ביוני 2013 מאת ניצן מתן

ניצן מתן,

בשבוע שעבר, ביום חמישי, אישרה ועדת העבודה שורה של קיצוצים בשירותי המדינה. כמה מכותרות העיתונים באותו היום הסבירו שלמרות שהממשלה החליטה לקצץ 10% משכר הח"כים, אישרו חברי הכנסת קיצוץ של 1% בלבד. לאחר שהחוק יעבור להצבעה שנייה ושלישית, ייכנסו לתוקף כלל שינויי המשכורת המצוינים בו. אולם כשבוחנים מקרוב את דיוניה של ועדת העבודה, עולה תמונה מורכבת ומטרידה.

בתחילת הדברים חשוב לציין שתי חברות כנסת שקראו, פומבית, לקיצוץ גבוה יותר במשכורות חברי הכנסת: ח"כ קלדרון, שהכריזה בדף הפייסבוק שלה שתקצץ 9% משכרה ותתרום אותם לנזקקים, וח"כ יחימוביץ', שעוד ב-2012 קראה לביטול העלאת משכורותיהם של נבחרי הציבור.

האם באמת התכוונה הממשלה להוריד את המשכורות?

הכנסת הנוכחית מתאפיינת במשמעת קואליציונית חזקה בכל הנוגע לענייני תקציב. למרות שיש בקואליציה התנגדויות רבות לסעיפים שונים של התקציב, בהצבעות מופעלת משמעת קואליציונית נוקשה, וסעיפי התקציב השונים עוברים בזה אחר זה, למורת רוחם של המתנגדים.

גם ההצבעה הזו, שעסקה במשכורות, היא תקציבית. הוועדה מונה אחד עשר חברים, שמתוכם שישה שייכים לסיעות החברות בקואליציה, וביניהם גם יו"ר הוועדה. כלומר, לקואליציה יש רוב בוועדה. גם בהצבעה הזו היו יכולים ראש הממשלה ושר האוצר להטיל את כובד משקלם ולדאוג להעברתו של הקיצוץ, אך בסופו של דבר הוא נדחה. יש לשאול – האם באמת הייתה כוונת הממשלה לקצץ במשכורות, או שמא מדובר כאן בספין תקשורתי? מהי עמדתה האמתית של הממשלה בנושא: מה שנאמר בפומבי או מה שהוחלט על ידי נציגיה בוועדה?

להוסיף הרבה ולהוריד מעט זה לא באמת קיצוץ

אנו בתקופת קיצוצים. שר האוצר קורא לעם לשלם קצת יותר, להצטמצם, ולחכות שיהיה בסדר. כחלק מהאג'נדה הזו הורדו המשכורות בשירותי המדינה. על פי החלטת הוועדה, משכורותיהם של נושאי משרה ובעלי תפקיד בשירות הציבורי קוצצו ב-1%. אך בהודעתה שכחה הוועדה לציין שבשירותי המדינה יש שני סוגים של נושאי משרות: כאלה שמשכורתם מתעדכנת מדי שנה וכאלה שלא. בין נושאי המשרות ששכרן מתעדכן מדי שנה נמנים ראש הממשלה, נשיא המדינה, חברי הכנסת, שופטים וראשי עיריות. לשם הדוגמה, בין 2011 ל-2013 גדלה משכורתו של ראש עיר בינונית ב-1282 ₪ והגיעה לסכום של 34,682 ₪ בחודש. שכרם של שופטים דומה והם זכאים לתוספת משכורת קבועה על כל שנת ותק. לפי נתוני התנועה לאיכות השלטון, שכרם של חברי הכנסת עלה בתחילת השנה בכ-3%, בסכום של 1191 ₪, ועומד כיום על קצת יותר מ-38 אלף ₪.

אין אני בא לטעון שהמשכורות הללו גבוהות מדי. אני חושב שבלי משכורות מכובדות לא יהיה כוח אדם משמעותי, אבל אינני בקיא מספיק בנושא כדי לחוות דעה. לעומת זאת, אני בטוח שקיצוץ במשכורות לא היה כאן: הרי משכורותיהם של כל המכובדים הללו מתעדכנות מדי שנה בשנה. לאחר שמקזזים את הקיצוץ מהתוספת, המשכורת המתקבלת גבוהה יותר מזו של השנה שעברה. ההכרזה על קיצוץ היא אחיזת עיניים.

למי כן קיצצו, באמת, את המשכורת

באותיות הקטנות של החלטת הוועדה צוינו הסקטורים שתלוש המשכורת שלהם כן יצטמצם: עובדי מדינה, למשל. לפי הסכם, בחודש יולי זכאים עובדי המדינה לקבל תוספת של 1% במשכורת. הוועדה החליטה לדחות את העדכון הזה לשנת 2015. אם כן, עובדי המדינה, שלא שייכים לחוזה קיבוצי, לא זכאים לעדכון משכורות. לעומת זאת, ברגע שהחוק יעבור, משכורתם תקוצץ בשיעור של 0.93%.

חוקים והסכמי עבודה

שינויי השכר שאנו רואים מבטאים בעיה בעיה קשה מאוד מבחינת החוק והסכמי השכר. עדכון שכרם של עובדי המדינה מעוגן בהסכם מול המדינה. האם זה תקין, מבחינת החוק ומבחינת הציבור, שבאים חברי הוועדה ומשנים את ההסכם על דעת עצמם? האם להסכם שנחתם מול מדינת ישראל לא אמור להיות תוקף מחייב יותר?

עדכון שכרם של חברי הכנסת, לעומת זאת, נקבע בחוק בשנת 2011. סעיף 52 של החוק הזה קובע שבכל שנה יעלה שכרם של נבחרי הציבור בהתאם לעלייתו של מדד המחירים לצרכן. המדד הזה עלה בשנה שעברה ב-1.6%. אם כך קבע החוק, מהי סמכותה של ועדת העבודה להעניק העלאת שכר של 3%, בשיעור כפול מהמדד?

הנושא מטריד. האם זה תוקפם של חוקים והסכמים בישראל? האם החלטה של ועדה בכנסת יכולה לשנות חוקים והסכמים של מדינת ישראל, זמן קצר לאחר שנחתמו? האם עלינו להבין שכנסת ישראל מוכנה לעבור על החוקים שהיא עצמה מחוקקת, ושההסכמים שהיא קובעת אתנו, אזרחי המדינה, יכולים להשתנות בלי שנוכל להביע את דעתנו בעניין?

הכתבה פורסמה לראשונה באתר "המשמר החברתי".

פורסם בקטגוריה כלכלה וחברה, כנסת | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

דע היכן אתה אוכל

פורסם בתאריך 25 ביוני 2013 מאת ניצן מתן

דע היכן את אוכל

מר יאיר לפיד, שר האוצר, שלום.

אני מניח שלא תקרא את הכתבה הזו. הרי אני אחד מאותם אנשים שאתה לא רוצה לפגוע בהתלהבות הדמוקרטית שלהם. אחד מהאנשים הללו שצועקים אי שם, מחוץ לחדר הממשלה הממוזג, וקולם לא נשמע. אבל אני כותב זאת כי יש אנשים אשר יקראו את הדברים הללו. יכול להיות שהם יהיו רבים מדי מכדי שתתעלם מהם, ואם הפעם זה לא יקרה – מי יודע, אולי יגיע יום שתשים לב לקולות המתנגדים לך.

אני כותב על כך שהיום התגאית במספר הישגים חשובים, והנה מה אני חושב באשר להם.

חקיקה בנושא עובדי חברות כוח האדם

התגאית בחוק שאמור לעזור לעובדי כוח האדם, או בשמם המקובל: עובדי הקבלן. אמרת, שלאחר העברת החוק, יהיו אותם עובדים שקופים פחות ונראים יותר.

אדוני שר האוצר, השימוש שלך בביטוי "שהורדקופים" מקומם אותי. אנשים אינם שקופים, גם כאשר לא נחקק בעבורם שום חוק. היה עליך להדגיש כי בעיניך הם לא היו שקופים לפני שנכנסת לתפקידך, אינם שקופים מאז שאתה בתפקיד, ואתה דואג לכך שלא יופרו זכויותיהם הבסיסיות, באשר להעסקתם. כלומר, בין השאר, שלא יפטרו אותם מדי שנה, כמו את עובדי מזנון הכנסת המפוטרים בפגרת הקיץ של הכנסת, ושבים לעבוד בתום הפגרה. אלה עובדים שאתה פוגש יום יום בעבודה שלך. כך גם עובדי הניקיון במשרד האוצר, שהם משוללי זכויות ופנסיה.

אתה פוגש אותם יום יום בעבודתך, ובמזנון הכנסת, שם הם מגישים לך את ארוחותיך.

האם ביקרת אצל רופא עיניים מומחה בזמן האחרון? אני שואל, כי נראה לי שלקית במחלה נדירה הגורמת לאנשים להיות שקופים, ואשר רק חקיקה מיוחדת תרפא אותה. השאלה פשוטה: האם אינך רואה את העובדים במזנון הכנסת, שם אתה את אוכל מידי יום? האם לפני הצעת החוק הם היו כה שקופים בעיניך, עד אשר לא ראית שהם מפוטרים בכל פגרת קיץ, ומוחזרים לעבדותם, משוללי זכויות ופנסיה, למושב החורף? האם המאבטחים ועובדי הניקון שאתה רואה במסדרונות האוצר, הם כה שקופים שעד היום לא הבחנת בהם?

אתה הוא שר האוצר. אם אתה רוצה שאנשים אלו לא יהיו עוד "שקופים", דאג להעסקתם בדרך ישירה. הרי את אמרת שהחוקים כבר קיימים, אבל איש אינו מקיימם. הרשה לי להזכירך, שבתוקף תפקידך כשר האוצר, אתה הוא האחראי על חוזי ההעסקה בשירות המדינה. אין צורך בחקיקה, אלא בהחלטה של שר, שלא להעסיק יותר עובדי כוח אדם.

ההחלטה באשר לייצוא הגז

היום אמרת שהטענות כנגד ייצוא הגז הן חסרות ביסוס. כאלו של דמגוגים פופוליסטים, שלא יודעים דברו חצי דבר. נראה שהעובדה שדר' ולאד ודר' נתניהו, המדענים הראשיים של משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה, אמרו שאסור למכור גז מחוץ למדינה עד שנת 2020, גם היא חסרת ביסוס. הלוא כן? מה באשר למה שנכתב בדו"ח הביניים של ועדת צמח, אודות חברת נובל אנרג'י ודומותיה, המקבלות הטבות מס מפליגות, מוגזמות ולא כלכליות? ההערכה הזאת של הוועדה – היא חסרת כל שחר בעיניך? הרי אתה, וגם ראש הממשלה, כמובן, יודעים משהו על פטורים מפליגים במיסוי של חברות גדולות. אולי העובדה שאין אנו יודעים כמה גז קיים בים, כפי שמציינת רשות הגז הטבעי עצמה, פשוט תלושה היא לחלוטין מהמציאות, לדעתך? יכול להיות שכל המומחים שהביעו דעה שונה משלך ושל ראש הממשלה – הם אנשים חסרי ידע? מה באשר לשנים של ניסיון מקצועי ואקדמי של האנשים הללו? ייתכן שרמתם אינה משתווה כלל לשליטתך בחומר המדובר, ולרמה המקצועית שלך?

נכון שיש דעות מקצועיות, והממשלה מחליטה גם על פי שיקולים כלליים רבים. חבל מאוד שלא פירטת לציבור מהם השיקולים הללו.

יכול להיות שהדו"ח הנעלם של משרד האוצר, המביע התנגדות לייצוא הגז, הוא פשוט חסר חשיבות? אנו מניחים שאתה קראת את הדו"ח הזה. אנו יודעים שמנהלי דלק נדל"ן, החברה של מר יצחק תשובה, קראו אותו. כנראה שאנחנו, הפופוליסטים חסרי הביסוס, פשוט לא נצליח להבין אותו, כך שאין טעם לפרסם אותו לטובת הציבור הרחב.

בכבוד רב

ניצן מתן

פופוליסט חסר ביסוס

→ חזרה

תודה על תגובתך. ✨

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , | כתיבת תגובה

פרוטוקול ועדת צמח, סיכום ביניים

פורסם בתאריך 23 ביוני 2013 מאת ניצן מתן

פרוטוקול ועדת צמח, סיכום ביניים

 

מאת: ניצן מתן

לאחר קריאה ועיון בפרוטוקולים עולות כמה מסקנות קשות מועדת צמח.

לאזרחים לא הייתה אפשרות לקרוא את כל המסמכים, על מאות העמודים שבהם, אבל קראנו את הסיכומים והמצגות המקצועיות שהוגשו לוועדה. סביר להניח שככול שנקרא יותר כך יתגלו עוד נתונים אולם אנו מרגישים שירדנו לעומקם של דברים.

המידע שמובא בסיכום הזה מצוטט, עם מראי מקום, בקישור הבא של מגמה ירוקה תא רופין עם גישה מלאה לכל הפרוטוקולים והמצגות המוזכרות.

ייצוא גז:

קולות רבים שקראו להוריד משמעותית את ייצוא הגז, ואף לאסור אותו, הושתקו בדו"ח הסופי. לפי הנטען יהיה רווחי יותר לשמור את הגז לעצמנו ולחסוך בעלויות האנרגיה מאשר למכור אותו לחו"ל. שימוש בדלקים, הוא יקר פי ארבעה עד חמשה מעלות השימוש בגז.  כאשר מוסיפים לכך שהרווח ממכירת הגז מתמר עומד על 7 מיליארד שקל לשנה, ואת העלויות הגבוהות של משק האנרגיה הישראלי,  ניכר ההבדל הכספי העצום בין שני התרחישים.

כמות הגז שהומלצה למכירה, והייתה שנויה במחלוקת בוועדה עצמה, עמדה על 500 מיליארד מטר קוב-BCM. סכום זה גבוה כמעט פי שתיים מהקיים במאגר תמר. ההנחה שיימצא עוד גז היא ספקולטיבית מאוד כאשר בממוצע מכל עשרה אתרים שיש בהם סיכוי גבוה, לפי סקר מקדים, למצוא גז רק בשניים תמצא כמות משמעותית של גז.

מאגר לוויתן, המאגר המשמעותי הנוסף שהוא ודאי, יהיה מפותח בעוד כארבע או חמש שנים דבר שהעלה חשש שמכירה משמעותית מתמר תשאיר את המשק ללא בטווח השנים שבין תחילת היצוא מתמר לפיתוח לוויתן.

הטבות מס בחסות חוק הנפט משנת 1952 שמצוינות בדו"ח הביינים:

הטבות המס שלהן זכאיות חברות האנרגיה הן עצומות: פטור ממס על יבוא, זיכוי משמעותי במס על עלויות הפיתוח, השימוש ונטישת מאגרי הגז.

לרעה מצוין הפטור שנקרא "ניכוי אזילה"  "…ניכוי בשיעור של 27.5% מההכנסות ברוטו בשנת המס, אולם לא יותר מ 50% מההכנסה נטו…"… כיוון שמלכתחילה לא התבצע כל תשלום עבור המשאב במאגר ,והנכס שאוזל הוא בבעלות המדינה, אין הצדקה כלכלית לניכוי עודף זה" (עמוד 39)"

פטור נוסף, בעייתי ומוזר, הוא פטור לבעלי "יחידות השתתפות" שהמשמעות שלו היא שחברות שמשקיעות בבורסה בחברות הקידוח זכאיות לאותן הטבות מס שלהן זכאיות החברות המבצעות את הקידוח בפועל.

מצוין שאלו הן הטבות ייחודיות וחריגות המוענקות לסקטור האנרגיה שמקטינות משמעותית את הכנסות המדינה ומגדילות משמעותית את הנטל הכספי על משלם המיסים שנאלץ, בעל כורחו, לסבסד חלק נכבד מפעילות הקידוח.

בנייה ומיקום של מתקני הגז:

במהלך דיוני הוועדה התחיל מאבק מר בין תושבים לממשלה בשאלת מיקום מתקני הגז. בעוד המדינה טוענת שיש חובה לבנות מתקני אלו ביבשה נטען בוועדה שמתקנים ימיים הם בטוחים בהרבה.

את המתקנים הללו ניתן להקים במרחק של עד 18 קילומטר מהיבשה והיכולת להגן עליהם, מפני איום טילים או פיגוע, גבוה בהרבה. נוסף על כך הוסבר שאין שטח אדמה מתאים ביבשה, עקב הקרבה לאוכלוסייה ופגיעה קשה בחוף עקב הקמת רצועת תשתיות בין אתר הקידוח לאתר היבשתי. במהלך דיוני הוועדה התחילה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה לקדם הקמתו של  מפעל פטרוכימי לזיקוק הגז דבר שגרם להתנגדות חריפה של התושבים. השר לנדאו, אז שר האנרגיה והמים, תמך מאוד בהקמת המתקנים ביבשה. במהלך הדיונים ניסתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, אלונה שפר, לעלות את הנושא לדיון ושאול צמח, מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, עצר אותה(3.7.2012 עמוד  22-24)

נושא זה לא הוצג כלל ע"י שואל צמח בוועדת הכלכלה וגם המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הגוף שאחראי על בחירת מיקום המתקנים, לא נחשפה לטעונים שהועלו בוועדה. האם, במידה שהמידע היה נחשף, היה נחסך מאבק ציבורי מר, שעולה לתושבים בשעות רבות של עבודה, וגורם לעיכוב של פיתוח משק האנרגיה?

צנזורה והסתרת מידע:

הצנזורה עצמה, נעשתה בצורה חובבנית שכל מחשב ביתי הצליח להתגבר עליה, הסתירה בעיקר נושאים ביטחוניים כאלו ואחרים.

בנוסף צונזרה פליטות הפה המביכה של שאול מרידור , סגן הממונה על התקציבים באוצר, שספק התבדח ספק אמר "15, 20 שנה זה מעל ומעבר… היום אני אקנה גז ל-30 שנה? מה אני השתגעתי? אני יודע מה יהיה בעוד 30 שנה? אני לא יודע אם תהיה מדינה". גם אם מדובר היה בבדיחה הדברים נרשמו ונאמרו.

דו"חות שונים, כמו דו"ח של חברת החשמל שפורסם בדה מרקר, וקבע שייצוא גז הוא טעות לא פורסמו. דו"ח הבניינים של וועדת צמח  לא פורסם וגם המצגת שהסבירה על אפשרות הבנייה ימית של מתקנים והסיכונים בהקמת מתקן יבשתי לא פורסמה גם היא.

ניתן רק לתהות מהם המצגות והנתונים שהוסתרו מהציבור כאשר נראה שכל המידע שצונזר נוגד את המסקנות שהוגשו לוועדת הכלכלה.

גילוי נאות: כותב מכתב זה הוא ראש תא בעמותת "מגמה ירוקה" המתנגדת נחרצות לייצוא הגז.

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

אנחנו, הפופליסטים

פורסם בתאריך 23 ביוני 2013 מאת ניצן מתן

אנחנו, הפופליסטים

ניצן מתן

אדוני, ראש הממשלה,

הערה: המסמך נכתב לפני השינוי במכסות הייצוא שהתקבלה בממשלה. עובדה זו משנה לחיוב, במקצת, את הנושא איך אינה משנה את עיקר הטענות המוצגות כנגד המדיניות של ראש הממשלה בנושא.

קראתי את הציטוט מדבריך בישיבת הממשלה היום. אכן, אנחנו פופוליסטים. אנחנו, ועוד 60 נבחרי ציבור, שקראו להעביר את ההחלטה על ייצוא הגז לכנסת. אנחנו, ועוד 40 חברי כנסת שקראו לכבודו לבוא למליאה ולענות על שאלות בנושא ייצוא הגז. אנחנו, פשוט, קמנו בבוקר, נזכרנו שמזמן לא הפגנו, גמרנו את מנת הסושי היומית ויצאנו להפגין. לא מרצון עז לשפר את הנעשה במדינה, ואת דמותה בעיני אזרחיה. לא מחרדה אמתית לנוכח המסתמן כי עומד להתרחש בזבוז במשאב הטבע החשוב ביותר של מדינת ישראל. פשוט, אתה מבין, היה לנו זמן, בין העבודה ללימודים, לקחת את היגואר החדשה של אבא, ולצאת קצת להפגין. משעמם לנו, ואנחנו פופוליסטים. אנחנו, ושישים חברי הכנסת שאתם אכלנו סושי ועישנו נרגילה, לפני ההפגנה.

אדוני, ראש הממשלה,

אחרי שקראתי את דבריך אני רגוע. אתה, שר האוצר ושר האנרגיה והמים יודעים מה טוב למדינת ישראל ולכלכלה שלה. לכם בלבד החוכמה, הבינה והדעת, ואל לפופוליזם טהור, כמו זה המתגלה בכנסת ישראל, להפריע לכם בדרכם.

הרי מצבנו מעולם לא היה יותר טוב: יש בור של ארבעים מיליארד שקלים בתקציב; שיעור העובדים העניים מרקיע שחקים; מספר חסרי קורת הגג רק עולה; מחירי הדיור קפצו בשבעים וחמישה אחוזים, בחמש השנים האחרונות. אבל, אנחנו רגועים, כי אתה נחוש ואיתן בדעתך, ולא נותן לדעות של אחרים להסיט אותך מדרכך הברוכה. הסטטיסטיקן הראשי פוטר כהרף עין, כאשר חשף, בתוקף תפקידו, את הנתונים הקשים על העוני בישראל. את חוות הדעת של המוסד לביטוח הלאומי – ביטלת, כאשר אמרו לך שהמדיניות הכלכלית שבה אתה דוגל, תעמיק את העוני ואת הפערים בחברה הישראלית.

חצי מבית הנבחרים, שביקש להעלות את הדיון להצבעה דמוקרטית גם הוא, כנראה, חלק מאותו גל הפופוליזם. הרי מספיקה ישיבה זריזה של שלושת השרים כדי לקבוע את עתיד המדינה, לשנות דור.

מרשים הדבר שלאדוני, ראש הממשלה, נדרש כל כך מעט זמן ללמוד את החומר המורכב והמסובך שעלה בדיוני ועדת צמח. אני, כפופוליסט מצוי, שמסיים תואר אקדמאי במדעי הים ומתעסק מזה כשנתיים בנושאים הללו, נדרשתי לשבועיים כדי להעז ולהגיע למסקנות כלשהן, בשאלה סבוכה זו.

העובדה שתכנית אב למשק הגז איננה מוכנה, ואין אנו יודעים מהם צרכי המשק – שולית היא, בעיניך, כנראה. הרי אדוני מכיר את נתוני הגז הקיימים, ויודע שחישוב כמויות הגז נעשה מהנחה שכל חיפושי הגז העתידיים יהיו מוצלחים. בראייתך, הצופה אל העתיד, אתה הרי יודע שכל הגז אכן יימצא, ולא נגיע למצב, חלילה, שהתחייבנו למכור גז שבפועל איננו קיים.

אדוני מרגיע ומבטיח שייצוא הגז יביא כסף רב למדינה. אנו, כפופוליסטים מצויים, לא מצליחים להבין כמה כסף באמת תרוויח מדינת ישראל.  הרי שאלת המיסוי על מכירת הגז עדיין לא באה על פתרונה. נבצר מבינתנו לדעת כמה כסף נרוויח, בגלל הטבות המס המפליגות שמקבלות חברות הגז מהמדינה, לפי חוק הנפט. הרי את העובדה שציינו חברי הוועדה בדו"ח הביניים שלהם, שאלו הן הטבות מס לא כלכליות, שמגדילות את הסיכון שהמדינה לוקחת במשק האנרגיה, וזאת ללא תמורה נאותה – אתה בוודאי מכיר.

שיעורי המס האפסיים, שמשלמות החברות הגדולות במשק, שלא לדבר על סוגיית משאבי ים המלח – לא נעלמו מעיניך. פשוט, יש כאן נתונים שאנחנו, כפופוליסטים, לא מצליחים להבין.

העובדה שייצוא הגז למצרים, ירדן והרשות הפלסטינית, מנוכה מהכמות של הגז שנשאר לטובת המשק הישראלי – היא נגד עיניך. בוודאי עלית על נוסחת הפלאים, לפיה, ככל שהעוגה מתחלקת ליותר חתיכות – כך נשאר ממנה יותר לכל באי המסיבה.

אדוני מסביר שחברות הענק צריכות להרוויח על ההשקעה שלהן. העובדה שיצחק תשובה לקח את כספי הפנסיה שלנו, השקיע בחיפושים, ואז החליט שלא להחזיר את הכסף – מַקנה לו זכויות להרוויח על משאבי הטבע שלנו. אנו, הפופוליסטים, פשוט לא מבינים את ההיגיון המוסרי והכלכלי שבו אדם שלווה את כספי הפנסיה שלנו נחשב כמסתכן. אנו לא מבינים איך האדם הזה, שהחליט שלא להחזיר את כספנו, למרות האפשרות שיש בידו לעשות כן, זכאי לרווחים גבוהים, בעוד אנו, המסתכנים, לא זכאים לחלק מהרווחים, ואף לא מקבלים בחזרה את כספנו, שהלווינו לו.

הרי גם זה ידוע לך היטב, שחברת "נובל אנרג'י" הסכימה לחפש גז, ולמכור אותו למדינה – במידה שיימצא. ההיגיון הפנימי שמקנה לה את הזכות להתעלם מההסכם שחתמה מול המדינה, ולדרוש עכשיו שהמדינה תאשר לה למכור כמות עצומה של גז (הכמות שמועידה הממשלה לייצוא) – ידוע ומובן לך ללא ספק. זה הגיון הרווח הגדול. אבל, בכך, בהיענות לתביעה הזאת ובהחלטה על ייצוא כל כך גדול, נראה שהמדינה מוכרת את עתיד ילדינו. אתה לא מסכים לכך? כנראה שלא, אלמלא כך ודאי היית מצטרף למתונים יותר, שלא מדברים על יצוא של 40 אחוזים של הגז שנמצא. מה רע יהיה לנו, אזרחי ישראל, בהעברת 20 אחוזים לייצוא? או, שכחתי את הבור ההוא של המיליארדים. אז מה, ראית יום אחד בור, שמישהו יצר אותו, ולמחרת מצאת לו מכסה? משהו כמו סופרטנקר?

כנראה שאנחנו, הפופוליסטים, לא די בקיאים, חכמים ונבונים כדי להבין כל זאת.

בתודה ובכבוד רב,

ניצן מתן

פופוליסט

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

החודש האבוד של ועדת צמח או: למה לא אמרו לנו שהרווח מתמר הוא 2 מיליארד דולר בלבד?

פורסם בתאריך 20 ביוני 2013 מאת ניצן מתן


פורסם לראשונה במשמר החברתי.

בשבועיים האחרונים אני מעיין בנתונים של ועדת צמח, הוועדה שעסקה בשאלת ייצוא הגז הטבעי, ונחרד. הוועדה בחנה, מיולי 2011 עד אוגוסט 2012, את השאלות הנוגעות למשק הגז הטבעי. הוועדה עסקה בעיקר בשאלה: האם למדינת ישראל כדאי לייצא גז, או שמא מוטב לשמור אותו לצורכי המשק הישראלי?

מקריאה בדיוני הוועדה עולה פער מטריד, בולט במיוחד, בין הדיון בשאלות הללו ובין המסקנות שהתקבלו מדיון זה. יו"ר הוועדה ומנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח, הסביר בוועדת הכלכלה של הכנסת מהן מסקנות הוועדה לייצוא הגז הטבעי. מדובר באותם 500 BCM (מיליארד מטר קוב) מפורסמים.

ישנה רק בעיה אחת בקשר למספר הזה: הוא לא המספר שקבעה ועדת צמח בדיוניה. בדיון האחרון שלה, שנערך בחודש יולי 2012, דובר על 350 BCM גז לייצוא. בדו"ח הוועדה נקוב המספר 500 BCM. כלומר, חברי הוועדה דיברו ודנו בכמות של 350 BCM  אבל דו"ח הוועדה מדבר על 500 BCM, והשינוי הזה התרחש במהלך חודש אחד. איך זה ייתכן? חברי הוועדה פנו אל היו"ר שלה בשאלה הזאת. אני מפני אליו את השאלה במלים שונות ובוטות יותר: מה קרה בחודש האבוד הזה, שגרם לוועדה להעניק מתנה כל כך גדולה לברוני הגז, כזו שהם עצמם לא העזו לבקש?

לכאורה, זהו השינוי הדרמטי ביותר בין ההמלצות של דו"ח הביניים, ובין הדו"ח הסופי. אולם, מבדיקה מעמיקה יותר מתגלים דברים חמורים בהרבה. במהלך דיוני הוועדה אמרו משתתפים אחדים שמכירת הגז היא טעות קשה, ומנו סיבות אחדות לכך. הדברים הללו נאמרו בלשון רפה בדוח הבינים של הוועדה ונמחקו כליל מהדוח הסופי. ההתנגדויות הללו לא הופיעו במסמכים שפורסמו ע"י משרד האנרגיה והמים ונאלצנו לחפש ולאתר אותם במקורות אחרים ברשת. המתנגדים החריפים ביותר לדוח הסופי היו אלונה שפר, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, ד"ר סיניה נתניהו, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה והמדען הראשי של משרד האנרגיה והמים, ד"ר שלמה ולאד. לפי מכון המחקר של הכנסת כל 17 חברי הוועדה קבעו שיש לתת עדיפות מוחלטת לצורכי המשק הישראלי.

הסיבה הראשונה שמנו אותם דוברים נגד ייצוא הגז הייתה שאין אנו יודעים כמה גז באמת קיים בים. כמות הגז שבידי מדינת ישראל נחלקת לשלוש: גז שקיים במאגר תמר; גז במאגר לווייתן, שלא יהיה זמין בארבע השנים הקרובות; וגז שאולי עוד יימצא במרחבי הים. כמות הגז שעליה המליץ שאול צמח  במסמך הסופי גדולה פי שניים מזו הקיימת בתמר, וגדולה ב80% מזו הקיימת בשאר המאגרים. מסתבר, שלשיטתו של צמח, שלו הייתה התנגדות חריפה בוועדה, כל מאגר גז שעוד לא נמצא הוא מכרה ודאי, שמחכה ליזם שיבוא ויפתח אותו.

הדבר דומה לאדם המתחייב לשלם מס הכנסה על עבודה שעדיין לא התקבל אליה. יתרה מכך: האומלל נדרש לשלם מס, עוד היום, גם אם לא יתקבל לעבודה. שיא האומללות היא שהסיכוי למצוא את העבודה הוא לא יודע ואין שום וודאות שימצאו מאגרי גז גדולים נוספים בים.  ההתנגדות של חברי הוועדה לשיטת חישוב זו היא ברורה. העובדה שההתנגדות נמחקה מהדו"ח הסופי איננה ברורה כלל.

הסיבה השנייה היא שתכנית האב למשק הגז כלל איננה מוכנה. ישנם תכנונים להסבה בקנה מידה גדול של כלי רכב, מפעלים ותחנות כוח לשימוש בגז. כמות הגז הניתנת למכירה איננה ידועה, מכיוון שכמות הגז הנדרשת למשק הישראלי איננה ידועה, עדיין. במעבר לשימוש בגז יהיה חיסכון של בין פי ארבעה לפי חמישה, לעומת השימוש בדלק לסוגיו. חברת חשמל תחסוך כארבעה מיליארד שקל בשנה, וכל משפחה שתסב את רכבה לגז תחסוך שבעת אלפים שקל בשנה. מה יהיה החיסכון הכללי? אף אחד לא יכול להגיד, מכיוון שהנושא עדיין לא נבדק. במקביל, לפי המיסוי הקיים, הרווח מתמר הוא 2 מיליארד שקל בלבד. ברור לכל אדם סביר מה עדיף למשק הישראלי.

הסיבה השלישית היא המיסוי על רווחי הגז. לא מדובר בחוק שישינסקי הידוע, אלא באחיו הגדול, הידוע כחוק הנפט. החוק, שנחקק לפני 61 שנה, מעניק הטבות מס מפליגות לחברות הקידוח. חברי הוועדה ציינו את ההטבות הללו כמיותרות, מזיקות ולא כלכליות. דוגמה אחת מני רבות היא הפיצוי הנדיב, 27.5% של פטור ממס, כאשר באר הגז תגיע לקראת סוף תפוקתה. למה, תוהים חברי הוועדה, צריכה חברת הקידוח לקבל הנחה כל כך גבוהה בתשלומי המיסים שלה כאשר המשאב הכלכלי השייך למדינה מתחיל להיגמר? מהו ההסבר הכלכלי לפטור מוחלט ממיסי מכס על יבוא סחורות מחו"ל, לפיצוי מהמדינה המתקבל מחיפוש גז שכשל, ושאר ההטבות המפליגות שמקבלות החברות הללו? מדוע, מקשים חברי הוועדה, חברות ואנשים שקונים מניות של חברות האנרגיה זוכים גם הם לאותם ההקלות, כגון פטור ממיסי מכס על יבוא סחורות?

ואנו צריכים לבוא ולשאול: מדוע לא באה ידי ביטוי בדו"ח הסופי של הוועדה ההתנגדות העזה של חברים בה לכל ההטבות האלה?

לסיכום הדברים אני חש נדהם ומרומה מכך שמסקנות הוועדה לא מבטאות את הדברים שנדונו בוועדה. אינני מבינין איך ומדוע הושתקו כל הקולות נגד ייצוא הגז. נבצר מבינתי מדוע חברי הוועדה היו צריכים לשלוח מכתבים ליו"ר הוועדה, ולהסביר לו שמסקנות הוועדה, כפי שהן רשומות, אינן המסקנות הנכונות?

השאלה הקשה מכל, מבחינתנו, היא: מה קרה בין יולי לאוגוסט 2012? מה קרה באותו חודש אבוד של ועדת צמח, שגרם לשינוי כל כך דרמטי במסקנות הוועדה? אנו מקווים שעם פרסום הדברים נקבל את התשובות על השאלות הללו. חשוב מכך, אנו מקווים, שפרסום הדברים ייצור דיון של אמת במסקנות הוועדה האמתיות, ולא באלו ששונו בתוך חודש אחד, שהכינוי "החודש האבוד של ועדת צמח" אכן מתאים לו.

ניצן מתן

חבר בוועד המנהל של המשמר החברתי בכנסת.

כל המידע המצוין ומוזכר במסמך זה מופיע בקישור המצורף.

נספחים:

1)     מידע נוסף לוועדת צמח.

2)     מכון מחקר כנסת.

3)     מסקנות הועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל-התנגדות חריפה להטבות המס.

4)     ציטוטים מוועדת צמח:

מכיוון שמודבר במידע רב צרפנו אותו בנפרד בקישור המצורף.

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

טיפול הממשלה בגז שנמצא במים הכלכליים של מדינת ישראל

פורסם בתאריך 12 ביוני 2013 מאת ניצן מתן

12.6.2013

לכבוד

מר בנימין נתניהו

ראש ממשלת ישראל

שלום רב,

הנושא: טיפול הממשלה בגז שנמצא במים הכלכליים של מדינת ישראל

כידוע לכל, נמצאו בשנים האחרונות מרבצים גדולים של גז טבעי במים הכלכליים של מדינת ישראל, עד לטווח של כ-200 מייל מהחוף.ערכם של מרבצים אלה לכלכלת ישראל ולביטחון המדינה – לא יסולא בפז.

טיפול נכון ומושכל במתנה שהגיעה לפתח ביתנו יכול להוזיל את מחירי החשמל, לשחרר את מדינת ישראל מתלות בנפט שמגיע מהעולם הערבי, ולהכניס עשרות מילארדי שקלים לקופת המדינה.

מצד שני, טיפול שגוי במתנה כזו יכול ליצור מצב ביטחוני מסוכן ביותר, לפגוע באיכות חיי התושבים ובחופים שמהם הם נהנים, וליצור, חס וחלילה, אסון אקולגי דוגמת זה שקרה במפרץ מקסיקו בשנת 2010.

הכשלים האפשריים, שהם נקודות הסיכון, נמצאים במספר מוקדים: כריית הגז, שנעשית בים כמעט ללא פיקוח, מיקומה ואופיה של תשתית הגז המתוכננת והמחיר שבו מדינת ישראל תקנה את הגז מהיזמים.

כריית הגז במים הכלכליים של מדינת ישראל נעשית כמעט ללא פיקוח של המדינה. בנוסף לכך, ובנפרד  מנזקים סביבתיים, כמו פגיעה בדגה, הנגרמים מהקידוחים, הרי כשל דוגמת זה שהיה במפרץ מכסיקו יכול להמיט אסון אזורי שמדינת ישראל תתקשה להתמודד אתו, לא כל שכן להסבירו לשכנותיה מדרום ומצפון.

עניין תשתית הגז נחלק, בחלוקה גסה,לשניים: היכן ואיך יתבצע הטיפול, ומה יהיה התוואי של הצינור שיוביל את הגז. המתכננים מטעם המדינה, לרמן אדריכלים, מתמקדים בחלופות שכוללות הכנסת צנרת לחוף, ובניית מתקן להורדת לחץ ביבשה. כל ארבע החלופות המתוכננות פוגעות בחופים הטבעיים המעטים שנשארו פתוחים לאזרחי מדינת ישראל, דוגמת חוף דור ונחל אלכסנדר.

המתקנים היבשתיים המתוכננים לטיפול בגז יוצרים איום ביטחוני חמור מאין כמותו. מתקנים אלו, המיועדים להורדת לחץ הגז בצנרת, מתוכננים באזורים שבהם, עקב צפיפות האוכלסייה, יגרום פיצוץ במתקן, העלול לקרות בגלל טעות אנוש או פעולות איבה – לאבידות כבדות בנפש.

מחיר הגז, הגובה במיוחד, שנקבע בין רשות החשמל לספקים, הביא למצב שבו, מבחינה כלכלית, יותר זול לקנות ולשרוף פחם שמגיע מעבר לים, מאשר להשתמש בגז שנמצא בשטחה של מדינת ישראל.

מדינת ישראל יכולה וצריכה להשליט את ריבונתה וחוקיה על אזורי הקידוחים, ולמנוע, ככל האפשר, אסון שיהווה בכייה לדורות.

מדינת ישראל צריכה לומר בצורה תקיפה שאיננה משתמעת לשתי פנים, שהיא איננה מוכנה להרס חופים,  ולהקמתם של המתקנים היבשתיים המסוכנים. בנייה בים אפשרית וריאלית, אם כי יקרה יותר מאשר הבניייה ביבשה. מתקן ימי שכזה יזרים את הגז בתוואי של הצינור הימי הקיים, וימנע הרס חופים וסיכון חיי אדם. בהקשר זה ניתן לברך על ביטולו של הקמת המתקן הימי אל מול חדרה, דבר שהיווה סיכון עצום לתשתיות ולחיי אדם.

ההחלטה על מחיר הגז עצמו היא החלטה מקצועית-פולטית, ומדינת ישראל יכולה לשנותה, ואף הוגשו הצעות חוק בנידון. הגז הוא משאב לאומי שהמדינה החליטה לתת לחברות מסוימות להשתמש בו. ראוי לכולנו לזכור שהחברות הללו אינן הריבון, והמדינה היא הקובעת את כללי המשחק.

אדוני ראש הממשלה, הכדור במגרש שלך.

אתה הוא האדם שיקבע אם ברכת הגז תהפוך לקללה, חלילה, שהשפעותיה עללות להיות הרות אסון לעתידה של מדינת ישראל.

בכבוד רב,

ניצן מתן

התעוררות הרשת לשינוי חברתי.

מקורות מידע:

1)     מידע על קידוחים במים הכלכלים של מדינת ישראל: https://www.dropbox.com/s/y65mopzcvvpebka/%D7%A1%D7%9E%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99..pdf

2)     מידע על ביטולו של המתקן הימי במרחק של כ3.5 קילומטר מהחוף: https://www.dropbox.com/s/54r1hictt9jxpt9/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94%20%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%94%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%9F%20%D7%9E%D7%AA%D7%9F%20%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A3%20%D7%99%D7%9E%D7%99%20%D7%97%D7%93%D7%A8%D7%94.pdf

3)     כתבה על אסון הגז של bp  במפרץ מקיסקו: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/129/599.html

4)     כתבה על חוזה למכירת גז בים מטעם נובל אנרג'י: https://www.dropbox.com/s/n2iu4t7ftbihuah/%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%9C%20%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%92%27%D7%99%20%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A7%D7%94%20%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94.docx

5)     ספריית מידע בנושא גט"ן: https://www.dropbox.com/sh/m9ja7qydi3c9qg0/Jk0kREriMI

העתקים:

שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו.

שר להגנת הסביבה גלעד ארדן.

ח"כ  כרמל שאמה הכהן יו"ר וועדת הכלכלה.

רשימת הח"כים המצטיינים לפי המשמר החברתי:

יושבת ראש מפלגת העבודה ח"כ שלי יחימוביץ

ח"כ דב חנין יו"ר וועדת הפנים והגנת הסביבה.

ח"כ איתן כבל.

ח"כ שלמה מולה.

ח"כ ניצן הורביץ.

ח"כ אילן גילאון.

ח"כ מרינה סולודקין.

ח"כ אריה ביבי

רשימת התפוצה של "התעוררות הרשת לשינוי חברתי".

אתר "התעוררות הרשת לשינוי חברתי" באינטרנט.

אתר "המשמר החברתי".

אתר עבודה שחורה באינטרנט.

פורסם בקטגוריה מאבק הגז | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה