ניצן מתן

לפני כשנתיים התפרסמו הפרוטוקולים של וועדת צמח שדנה במשק הגז הטבעי. בפרוטוקולים הוצגו דיונים שונים בעד ובנגד מכירת גז לחו"ל. אחת מהאמירות האומללות שנאמרו במהלך דיונים אלו הייתה של שאול מרידור, מי שהיה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר. בדיון שנערך במרץ 2012  דנו חברי הוועדה האם נכון לייצא גז לחו"ל, או שמא יש לשמר את כל עתודות הגז למשק לעשרות השנים הבאות. דבריו של מרידור בהקשר זה היו קשים במיוחד: "מי יקנה, היום אני אקנה לעוד שלושים שנה גז, מה אני השתגעתי? אני יודע מה יהיה בעוד שלושים שנה, אני  לא יודע אם תהיה מדינה…" מדברים אלו עולה  שהכלכלן הבכיר ממשרד האוצר לא ראה צורך בתכנון משק האנרגיה לשנים הבאות. לפי גישתו זו, "שגעון" הוא לתכנון תכניות ארוכות טווח למדינת ישראל, אופק של חמש עשרה שנים הוא מספיק בהחלט. לאחר זמן זה אולי תהיה מדינה, אולי לא, זה כבר לא מעניין אף אחד. כארבעה חודשים לאחר פרסום זה פרש מרידור מתפקידו במשרד האוצר ועבר לשוק הפרטי.

לפני מספר ימים פורסמה ידיעה שבה נאמר שמדינת ישראל רוצה להחזיר את מרידור לשירותיה.  הפעם לא כסגן באגף התקציבים, הפעם – מרידור אמור לשמש מנכ"ל משרד האנרגיה, תפקיד שהוא אחד המקצועיים, הבכירים והמשפיעים ביותר במדינה. הפעם, כך פורסם, לא יעסוק מרידור בתכנון משק הגז.

אחיו של שאול מרידור, מי שיהיה מנכ"ל משרד האנרגיה, הוא עורך דין העובד במשרד המייצג את חברת "דלק", אשר בשליטת יצחק תשובה. שאול מרידור יהיה מנוע מלדון במתווה הגז ובנושאים נוספים, לפי הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה. לא ברור האם חתימת המתווה תמנע את ניגוד העניינים. לכאורה אותה חתימה אמורה למנוע את ניגוד העניינים של המנכ"ל מכיוון שכל נושאי הגז יהיו "סגורים". משרד האנרגיה נדרש להקצאת שטחי חיפוש בים, לקבלת החלטות מקצועיות בעניין ניהול הקידוחים, לאישור חוזי גז במשק ולעוד נושאים רבים, שלהם חשיבות כלכלית הרת גורל. גם אחרי שייחתם מתווה הגז יוסיפו נושאים אלו להיות משמעותיים במשק, ונראה שהמנכ"ל המיועד לא יוכל לעסוק בהם. מדוע, אם כך, רוצה השר שטייניץ במנכ"ל הנגוע בניגוד עניינים כה כבד? מנכ"ל שאינו בטוח שמדינת ישראל תשרוד בעוד שלושים שנה? האם כלו אנשי המקצוע במדינה, עד כדי כך שהאדם הראוי היחיד לפקח על משק האנרגיה הוא זה שמנוע מלעסוק בגז הטבעי, המשאב האמור לשמש את רוב רובו של משק האנרגיה, כולל מפעלי תעשייה, תחנות דלק ותחבורה ציבורית?

עצוב ומפחיד לחשוב שבחירה זו היא חלק ממדיניות ממשלתית לא רשמית, המעדיפה פקידים שאינם יכולים להביע את דעתם למול הדרג הפוליטי. הרי על המנכ"ל "הנגוע" הנ"ל נגזרת שתיקה, ואסור לו היות מעורב בענייני הגז. האם בחירתו לתפקיד זה היא אחד הסממנים של מדיניות שבה מי שמעז להעלות ולהביע עמדה שונה, מנומקת ומוסברת ככל שתהיה, מושתק ומפוטר? לאחרונה התפרסם שלפני כשלוש שנים פוטרו מספר דירקטורים מחברת החשמל. הדירקטורים פוטרו מכיוון שהתנגדו לחוזה שהוצע לקניית הגז מ"תמר", חוזה שלפיו מחיר הגז יעלה באופן תמידי וקבוע. מסתבר שהתנגדות לעליית מחירים תמידית של חשבון החשמל של הצרכנים – הייתה עילה מספקת לפיטורים.

כשנה לאחר פרשה אומללה זו התרחשה השתקה חמורה נוספת. הכלכלן הראשי של משרד האוצר הוציא דו"ח שסתר את הקו הממשלתי, שטוען שישנו רווח כלכלי עצום מייצוא הגז. הכלכלן הראשי של משרד האוצר חשב אחרת. שמו הוא דוקטור מיכאל שראל, והוא כלכלן בוגר אוניברסיטת הרווארד. הוא ניסה להעריך ולחשב מהי כמות הגז המועדפת לייצוא לחו"ל. בחישוביו הגיע למסקנה שייצוא של גז, בכל כמות שהיא, אינו כלכלי. שר האוצר דאז, יאיר לפיד, טען שהדו"ח כלל אינו קיים. שוב אותה ההשתקה. כלכלן ראשי כותב דו"ח שנוגד את עמדת שר האוצר, והשר בוחר להכחיש את קיומו של הדו"ח – במקום להתמודד עם הנתונים שאינם תואמים את השקפתו הפוליטית.

כלכלן בכיר באוצר הוציא דו"ח שכותב שאין כדאיות לייצוא הגז-ופוטר

באותה תקופה פרסמה ועדת צמח את מסקנותיה לגבי ייצוא הגז. בדברי הסיכום של אותה ועדה נאמר שיש גם כדאיות וגם צורך למכור כ-60% מהגז הטבעי. במסקנות אותה ועדה לא הוזכר, ולוּ ברמז, שהמדענים הראשיים במשרד האנרגיה ובמשרד להגנת הסביבה מתנגדים למכירת גז, עד לשנת 2020 לפחות. התנגדותם של מדענים אלה הייתה בגלל אי הוודאות לגבי כמות הגז העתידית שתהיה לרשות המדינה, ועקב העובדה שמכירת הגז היום תכריח את המדינה לקנות תחליפי גז, כמו סולר ופחם, שהם יקרים יותר ומזהמים הרבה יותר מגז. מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה דאז, עו"ד אלונה שפר, אף טרחה לציין בכתב שעמדת הוועדה שפורסמה בציבור אינה מקובלת עליה, ולא נכללו בה כלל הטעונים והנתונים שהובאו בפני הוועדה. סיכום הוועדה, כך נכתב, אינו מקובל, מכיוון שלא מצוינים בו, ולוּ ברמז, העמדות והנתונים שתמכו בהשארת הגז בארץ. זו בהחלט השתקה והסתרה של נתונים ועמדות שסתרו את הקו הממשלתי, לפיו ייצוא מהיר ומסיבי של מאגר הגז הטבעי הוא הרצוי. פיטוריה המבישים של יו"רית רשות החשמל, אורית פרקש-הכהן, שהעזה להתנגד למתווה הגז, רק מחזקים את ההרגשה של סתימת הפיות הסדרתית.

כולי תקווה שמדובר במקרים נפרדים, ולא בשיטה. אני באמת רוצה להאמין שמדינת ישראל הדמוקרטית מוכנה ורוצה בדיון פתוח ופומבי, שבו מותר להתנגד לעמדת הדרג הפוליטי. אני רוצה להאמין ולדעת שמדינת ישראל אינה מעוניינת באנשי מקצוע שפופים ואומרי הן, במקום אנשי מקצוע עצמאיים, המביעים את עמדתם המקצועית ללא חשש מפיטורין. ועוד, אני רוצה לדעת ולהאמין, שראש הממשלה ושריו מעדיפים יועצים ופקידים בעלי דעה עצמאית ומקצועית, ולא כאלה שיגידו "כן" גם לגדולה שבטעיות, וזאת – מחשש למשרתם, ושמדינת ישראל התבלבלה בבחירתה במנכ"ל הנגוע בניגוד ענייניים חמור, ולא בחרה בו בכוונה, בהיותו אדם שייצר "שקט תעשייתי" לדרג הפוליטי.

הנתונים אומרים שתקוותי זו היא תקוות שווא. שסתימת הפיות היא מאורגנת ושיטתית, ומגיעה מהדרג הפוליטי הבכיר ביותר. אני בוחר להתעלם מהנתונים הללו, ולדבוק בתקוותי. אני רוצה לקוות שאנו מדינה דמוקרטית ונאורה, ולא מדינה שמקדמת סתימת פיות, השתקה והפחדה. מדינה שמנהיגיה הם משרתי ציבור ראויים שיודעים לעמוד בלחצי בעלי ההון. מדינה שבה כלל האזרחים נהנים ממשאבי הטבע הציבוריים, ולא רק קומץ קטן של מקורבים לצלחת. עוד לא מאוחר מידי להפוך תקווה זו למציאות. צריך להמשיך במאבק הציבורי והפוליטי, כדי למנוע את מתווה הגז המסוכן. צריך להמשיך להפגין, להמשיך לפרסם ברשתות, עוד ועוד, עד שמנהיגי המדינה יזכרו שהם משרתים את הציבור, ושהציבור הוא שמשלם את משכורתם, והוא שבוחר בהם להיות שליחיו בבית הנבחרים.