ניצן מתן

הלחימה ואני

בדרך כלל איני עוסק בנושאי צבא וביטחון. לא הייתי קצין בצה"ל, שוחררתי בדרגת סמל ראשון מחיל השריון, ואיני בקיא בנושאים אלו. המכירים אותי יודעים שנושאי הסביבה, ולעתים המאבקים החברתיים השונים, הם המעניינים אותי, ובהם אני פעיל.

למרות זאת, אני מרגיש צורך להעלות את הדברים הבאים על הכתב, ולפרסם אותם. אני מודע לכך שאני עלול להכעיס אנשים, בבואי להטיל דופי במח"ט גבעתי אל"מ וינטר. עלי להדגיש שאיני מטיל דופי ביכולותיו הצבאיות של המח"ט. איני בא לשפוט את הנהגתו הצבאית, ולו מהסיבה הפשוטה שאין בידי הכלים והידע לכך. מיותר לציין שאיני בא לערער על מטרות המבצע "צוק איתן." ירי הטילים חייב להיפסק, בצורה כזו או אחרת, והרס מנהרות הטרור מוצדק מאין כמותו.

הלחימה ומח"ט גבעתי

הסיבה שאני כותב דברים אלו הם משפטים אחדים שכתב מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, באיגרת ששלח לחיילי החטיבה ערב הכניסה של החטיבה לקרבות במבצע "צוק איתן." ודאי שאני מסכים עם המשפט שיש "…להכרית אויב ולהסיר את האיום מעם ישראל." אבל, אני לא מסכים, ומסתייג מעמקי נשמתי, ממה שכתוב בתחילת המכתב: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית", כך נכתב, "של הלחימה באויב הטרוריסטי "העזתי" אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל." ועוד: "…אנו הולכים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך."

כמו שאמרתי, איני לוחם דגול. עשיתי את שלוש השנים של השירות הצבאי בחיל השריון, תוך אמונה והכרה בחשיבות הדבר. מאותן סיבות יצאתי לשירות המילואים ולצווי 8 כשנקראתי אליהם. זכורות לי הסיבות ליציאה לפעילויות מבצעיות כאלה או אחרות. הגנה על תושבי המדינה. שמירת השקט בגבול הצפון, הבטחת אורח חיים תקין לתושבי גוש קטיף וכיוצא בכך.

מעולם לא הסכמתי לסכן את חיי מכיוון שמישהו קילל, ניאץ או ביזה את שם ה'. אני מעריך ומשער כי רוב החיילים שסיכנו את חייהם ברצועת עזה במבצע "צוק איתן", בנים, אחים והורים של כולנו, לא יצאו להילחם משום שהאויב ניאץ את שם אלוהי ישראל. לא נראה לי, ולרבים אחרים אשר השמיעו קולם בעניין זה, שחירוף וגידוף אלוהי ישראל הוא המניע ליציאה ללחימה של חיילי גבעתי אשר נשלחו לכך על ידי צה"ל וממשלת ישראל. ללא שום ספק, המדינה לא שלחה את הלוחמים למלחמה של הדת היהודית בדת אחרת.

האם המח"ט חושב, באמת ותמים, שניגוד דתי עמוק הוא סיבה ראויה לסכן חיי חיילים, ולהילחם באויב בעת שהם גם נוטלים חיי אדם בקרב? אם כן, הדבר מצריך בירור מעמיק ויסודי. האם החיילים הדרוזים, הערבים והצ'רקסיים צריכים לצאת לפעילות כזו? הרי את האל שהם מאמינים בו איש לא ניאץ או גידף. האם המח"ט ישלח לכלא הצבאי חייל שיצהיר שאינו מאמין באל, ולא שומר את יום השבת לקדשו?

דבריו של המח"ט, דמות משמעותית לאנשים רבים, הם פתח למדרון חלקלק ביותר. מדינת ישראל אינה שולחת את בניה להילחם מלחמות דת. אנו יוצאים להילחם כדי להגן על חייהם של תושבי מדינת ישראל. עתה, בעת שהלחימה מתקרבת לסיומה, אם אמנם זה המצב, והלוואי שכך, אנו צריכים לעשות בדק בית יסודי ביותר. מח"ט גבעתי חייב הסבר על הדברים הללו שכתב לחייליו בשם צה"ל ומדינת ישראל, וזאת – מבלי לגרוע כהוא זה ממה שהשיג עם הלוחמים במהלך הקרבות, ומן העוז שגילו הוא והחיילים במבצע.