ברת הגז והנפט הגדולה באוסטרליה חשבה להוציא מיליארדי דולרים לרכישת רבע ממאגר הגז "לווייתן", אבל נלחצה כשראתה את ההגבלות על ייצוא ועל מיסוי בישראל. באורח פלא, לאחר סדרת פגישות עם ראש הממשלה ושרים וקבלת מסמך תנאים ממשרד האנרגיה, האוסטרלים החליטו להמשיך עם העסקה. מה מפורט במסמך? זה כבר "סוד מסחרי".

ביום חמישי הקרוב עומדת להתקיים אחת מהפגישות הגורליות לכלכלת ישראל – נציגי החברות "נובל אנרג'י" ו"דלק קידוחים", שבבעלות יצחק תשובה, ייפגשו עם חברת "וודסייד" האוסטרלית, במטרה לחתום על החוזה הסופי שיכניס אותה כשותפה במאגר הגז לווייתן ויעניק לה 25% בעלות על שדה הגז הטבעי הגדול בישראל. השותפה החדשה אמורה לעזור בפיתוח המאגר ולהרוויח ממכירת הגז לחו"ל.

משק הגז הישראלי רווי במאבקים מרים, וניתן לחלק אותו בגסות לשתי קבוצות. האחת היא של היזמים. טענתם הבסיסית היא כי הושקע כסף, והרבה, בחיפוש מאגרי הגז וכעת הגיע הזמן לגרוף את הרווחים על ההשקעה העסקית. מנגד עומדת קבוצה שניה של פעילים, ארגונים ומעט חברי כנסת, הטוענת דברים אחרים לחלוטין – הגז הוא משאב ציבורי ולכן הציבור צריך להנות מרוב הרווחים. הכסף הרב שהושקע בחיפושים ובקידוחים הוא למעשה כסף של הציבור, דרך כספי הפנסיות והחסכונות שלנו שהועברו במשך השנים למיזמים שונים הנוגעים למשק הגז, ללא קשר לדעתנו. את הגז, ואת כל הגז – טוענים הפעילים – יש לשמור בישראל כיוון שהוא זול בהרבה מנפט ופחם. כל מה שהמדינה תייצא עכשיו, היא תצטרך לקנות אחר כך במחיר יקר בהרבה.

נכון להיום, שלושה נושאים עיקריים עומדים על הפרק במסגרת מאבקם של הפעילים והארגונים העוסקים במשק הגז. הראשון הוא המס – שיטת המיסוי הישראלית היא בין הטובות בעולם. הטוב הזה מתבטא במיני פטורים והטבות מס ליזמי הגז. חלק קטן מההטבות שמעניק חוק הנפט, משנת 1952, הוא פטור מלא על ייבוא ופיצוי כספי כאשר המאגר יתרוקן. לא רק שימכרו את הגז שלנו בזול אלא שאנחנו גם נצטרך לפצות את היזמים כאשר הם יסיימו למכור את הגז שלנו לחו"ל. בסופו   של יום היזמים מרוויחים שישה שקלים על כל שקל שהם משקיעים בהפקת הגז.

ההחלטה בעניין מחיר הגז נמצאת כעת בידיו של הממונה על ההגבלים העסקיים, דייויד גילה, שיצטרך לקבוע אם להשאיר את המצב כמות שהוא או שמא להטיל פיקוח על המחירים. במידה שלא יוטל פיקוח ייווצר מונופול שבו שלושה-ארבעה שותפים שולטים באספקת הגז למשק הישראלי כולו. תנאים טובים, כבר אמרנו? תנאים מצוינים אפילו, אבל רק למספר בודד של אנשים. אנחנו, הציבור הישראלי, יכולים רק לקוות שחלק מהטוב הזה יחלחל, ינזול או יזלוג גם אלינו.

הנושא השלישי על הפרק, והקריטי ביותר, הוא כניסתה של חברת וודסייד למשק הגז. זו מגיעה לארץ בכדי לרכוש רבע מהבעלות על מאגר הגז לווייתן ולקבל אישור למכור אותו לחו"ל. בתחילה, כאשר הגיעו לארץ, נציגי החברה נלחצו במקצת – נושא המיסוי על מכירת גז לחו"ל טרם הוסדר וישנו סיכוי, לא גבוה אמנם, ששר האוצר עוד יעלה בעתיד את המס. מטרידה עוד יותר, עבור האוסטרלים, היא העובדה שכמות הגז שתותר למכירה אינה ברורה. בחוק הישראלי ישנה עדיפות למכירה למשק הגז המקומי על פני ייצוא, כך שהכמות המותרת לייצוא עשויה אף להצטמצם אם יוחלט על כך בעתיד. לדוגמא, חברת וודסייד יכולה להתחייב לספק כמות גז מסוימת לטורקיה, אך אם לאחר שנה מדינת ישראל תודיע שמותר לחברה למכור רק חצי מהכמות, האוסטרלים יצטרכו להסביר לטורקים ולפצותם בהתאם. בהחלט תנאי עבודה קשים ביותר.

למרות הבעיות המדאיגות העומדות בפני וודסייד, האמת היא שבשבועיים האחרונים נראה שהדברים דווקא מסתדרים לא רע לאוסטרלים. לאחר סדרת פגישות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרים אחרים נראה שהצדדים מצאו דרך כלשהי לפתור את כל הבעיות. הסכם המכירה הוא אמנם בין היזמים, נובל אנרג'י-תשובה-וודסייד, אבל הוא חייב את האישורים של נבחרי הציבור הללו, ובמיוחד משרד האנרגיה בראשותו של סילבן שלום – הגוף העיקרי הקובע את תנאי העסקה ואם היא בכלל תצא לפועל. התנאים שמציבה הממשלה לקיום העסקה נקבעו ב"שטר חזקה" שהוציא המשרד. במסמך זה אמורה המדינה להבטיח כי האינטרסים שלה יישמרו גם לאחר עסקת המכירה, ועל בסיס התנאים המפורטים במסמך זה אמורה להחליט חברת וודסייד אם "שווה לה" להוציא מיליארדי דולרים כדי לרכוש את הבעלות החלקית על לווייתן.

הבעיה של מסמך זה הוא שאינו חשוף לציבור. האם הצליח השר שלום לשכנע את וודסייד לעבוד בחוסר וודאות או שמא הוא נכנע ללחצים ואישר הקלות מס והטבות נוספות? אנחנו לא יודעים – וזו בדיוק הבעיה. משרד האנרגיה אינו מוכן לפרסם את פרטי המסמך בתואנה של "סודיות מסחרית". סודיות מסחרית על משאבי הטבע שלנו. ופה נדלקת נורה אדומה: לא מסתירים חוזים טובים. מסתירים חוזים שפוגעים בציבור, שמכעיסים אותו, ושמי שחתם עליהם לא רוצה שידעו על כך.

בימים אלו מבקשים מספר ארגונים את פרסומו של "שטר החזקה". בנוסף מתארגנת הפגנה ביום רביעי שגם בה תעלה הדרישה לפרסום המידע. אנו מקווים שהחשדנות שלנו שגויה. שמדובר בחוזה הטוב ביותר שמדינת ישראל חתמה עליו מיום הקמתה. ששר האנרגיה עמד איתן למול כל הלחצים. שאף פקיד לא התפתה לכסף הגדול שמציעות חברות האנרגיה. שהפעם, בניגוד לים המלח או משאבי טבע אחרים, הציבור יסתכל בהתפעלות אין קץ על נבחרי הציבור שדאגו בשלמות לכל האינטרסים של הציבור שבחר בהם.

אנחנו מקווים, אבל ממש רוצים לקרוא את החוזה הכלכלי הכל כך חשוב הזה.