ניצן מתן

בימים אלו מתקיים השלב האחרון בהשגות הציבור על תמ"א 37/ח- הלוא היא התכנית לטיפול בתגליות הגז הטבעי. עו"ד גדעון ויתקון מונה לתפקיד החוקר.

רקע קצר

לאור תגליות הגז הטבעי במימי ישראל, ומדובר כאן במאגרי לוויתן ותמר בעיקר, נדרשת ישראל לזקק ולעבד כמויות גז טבעי, בין אם לצריכה עצמית ובין אם לייצוא. המתכנן שנשכר ע"י המדינה, אדריכל גדעון לרמן, החליט שהאפשרות הטובה ביותר לזיקוק הגז היא במתקן יבשתי. החלטה זו מעוררת התנגדות עזה בציבור גדול. הקמתם מתקנים יבשתיים עלולה ליצור שורה ארוכה של סיכונים ואיומים, ומכיוון שיש אפשרות טכנית של זיקוק הגז בתוך הים זו נראית החלטה שגויה. הסיפור מורכב בהרבה מתיאור פשטני זה, ומי שמתעניין מוזמן ללחוץ על הקישור להמשך קריאה.

 מי מתנגד

תכונית זו זכתה ל- 7000 התנגדויות. זהו מספר גבוה במיוחד של התנגדויות, שכולן מצריכות חתימת עורך דין. יש ואומרים שזה המספר הגבוה ביותר שהוגש מאז ומעולם. גם עמותת "צלול", עמותה לאיכות הסביבה, נמצאת בין המתנגדים. עליהם נמנים גופי תכנון ומועצות אזוריות, וכל אלה מתנגדים לתוכניות. הגדילה לעשות ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שכתבה התנגדות לתוכנית. יש לציין שזו אחת הפעמים היחידות, אם לא היחידה, שהוועדה מגישה התנגדות בכתב, למועצה הארצית לתכנון ובנייה.

תהליך העבודה של החוקר

החוקר וצוותו אמורים לקרוא את כל ההתנגדויות שהוגשו להם. ברור לנו שהחוקר לא יכול לקרוא את כל 7000 העמודים בשנים-שלושה החודשים של עבודתו. ברור, גם לחוקר, וגם לנו, שהוא צריך להתייחס רק להתנגדויות "הרציניות". בהתנגדויות השונות ישנן כאלה שמגיעות מגורמים ואנשים שהסביבה והתכנון אינם תחום העיסוק שלהם. אנשים אלו לא יזומנו להעיד בפני החוקר. אין זה אומר שהחתימה שלהם חסרת משמעות. כל התנגדות נרשמת ומחזקת את כלל המתנגדים. מי שאכן מגיע להעיד אלו אנשים שהסביבה והתכנון שייכים לתחומי עיסוקיהם ואחריותם, כמו: מועצות אזוריות ומקומיות על גופי התכנון שלהם, עמותות כמו "צלול" וכיוצא באלה. לבסוף, צריך החוקר לסכם את הדברים ולהגיש את מסקנותיו למועצה הארצית לתכנון ובנייה.

עמותת צלול

התיאור הנ"ל הוא תמצות הדברים. ניתן לקרוא את המצגת שהוגשה וכן את ההתנגדות המלאה כולה.

חשוב לציין, ולמען הסר ספק: עמותת "צלול" מתנגדת לחלוטין להקמתם של מתקנים יבשתיים, וקוראת להעברתם ללב ים.

את ההתנגדות מטעם "צלול" הציגו ארבעה אנשים: מאיה יעקבס, המנכ"לית, עו"ד תומר מירז, יועץ לעמותה, רמי שדה שגם יועץ לעמותה ואנוכי. כן הגיע מטעמנו מומחה לנושא מי תהום, שמעון צוק. עיקר ההתנגדות היא קריאה לפסילת החלופה היבשתית והרחקת המתקנים לעומק הים.

מאיה פתחה את הדברים ואמרה שהיא קוראת להרחקת המתקנים לים. למרות ש"צלול" היא עמותה שמגנה על הים היא לא יכולה לקבל את ההחלטה על מתקנים יבשתיים, בגלל התכנון הלא אחראי של המתקנים. לרמן, ראש צוות המתכננים, לא בדק בצורה מסודרת את האפשרות להקמת מתקנים ימיים ופסל את האפשרות הזו כמעט על הסף. כפי שאמר פרופר' אוונס בשיחה על הנושא כאשר ישנו חוסר סבירות כה בולט  בתכנון המתקן היבשתי, ומפני התעלמות מהאפשריות הימיות המוכחות – יש "ריח של שחיתות באוויר", ויש לחשוב על כך.

אחריה דיבר עו"ד תומר מירז, שהסביר את חוסר הסבירות המשפטי  של התכנית. תכנית בנייה שכזו אמורה להגדיר ליזם מה לבנות ואיך לבנות. ליזם יש חופש פעולה מסוים, בפיקוח רשויות התכנון. בתכנית הזו, להבדיל, היזם אמור לבחור כמעט את כל הפרטים הטכניים של התכנית. מי שיאשר את החלטותיו הוא ראש רשות הגז הטבעי. יוצא שהיזם הוא המתכנן העיקרי, ומי שמפקח עליו הוא רשות הגז הטבעי שאינה גוף תכנוני. בנוסף על כך, היזם יבחר האם לבנות את רוב המתקנים ביבשה או בים. שוב ניתנת כאן רשות ליזם, בעוד שהמדינה צריכה לעשות זאת בעת התכנון.

אחרי עו"ד מירז דיברתי אני. הצגתי בפני החוקר טבלה מפורטת המראה את כל הדברים שבחר המתכנן להשאיר בידיו של היזם. בהם: נהלי בטיחות, שיטות ניטור לדליפות גז וחומרים מסוכנים, וקביעת שטחי העבודה העתידיים בים וביבשה. כל אלה ועוד ייקבעו על ידי היזם ממש סמוך להתחלת הבנייה. המטריד ביותר הוא, שכל הדברים הללו, לפי המפורט בטבלה, היו אמורים להיקבע בתכנית הבנייה. הדברים הוגדרו בצורה מפורשת, והמתכנן, גדעון לרמן, בחר שלא לבדוק אותם כלל. נושא נוסף שדיברתי עליו עוסק בסקרי זיהום האוויר. כאן ישנן שתי בעיות מהותיות. האחת, שלא נבדקו כל החומרים שהיו אמורים להיבדק. השנייה – כמות המזהמים שייפלטו מהמתקנים  שלפי התכניות היא גבוהה ביותר. שני דברים אלו יוצרים תחושת חוסר ודאות גדולה, ולמעשה, התושבים לא מקבלים כמעט שום מידע על המתקנים שייבנו ליד ביתם.

אחרי דיבר שמעון צוק. כבעל ניסיון עשיר בנושא תכנון משק המים, הוא הצביע על שורה של כשלים בתכנית. שוב בלטה העבודה שדברים רבים לא נבדקו, והושארו לשלב מאוחר יותר. הדבר המטריד ביותר הוא שבמסמכי התוכנית נכתב שהאזור הוא בעל רגישות נמוכה להשפעת זיהום על מי התהום. הצוות שכתב את הדו"ח הזה הכין גם דו"ח אחר לעמותת "ידידי כדור הארץ". הדו"ח השני נעשה על אותו אזור ממש. נאמר בו שהאזור הוא בעל רגישות גבוהה להשפעתו של זיהום על מי התהום.

בשלב זה הדגשתי אני שישנה כאן בעיה קשה. "בעדינות", אמרתי, "ניתן להגיד שיש כאן חברה מקצועית ששכחה שיש לה דו"ח שמפריע מאוד לאג'נדה של התכנית. איך יכול להיות שאותה חברה ממש מגישה שני דו"חות סותרים בצורה מהותית כל כך?"

נובל אנרג'י

לאחר שעמותת צלול השמיעה את דבריה, הגיעו נציגי חברת נובל אנרג'י. חבורת עורכי דין נכנסה לחדר ותפסה את מקומה ליד השולחן. בתחילה דיבר עו"ד שטען שהתכנון גורם לו קושי עצום. הוא מקבל תכנית לא מפורטת, ומבקשים ממנו לתכנן בה פרטים רבים. הדבר יוצר חוסר ודאות וחושף את החברה לתביעות, בהמשך הדרך. הדברים שאמרו עורכי הדין מצביעים על כך שאין הם  מעוניינים לקבל שום אחריות תכנונית. לדעתם, הם, וכל יזם אחר, רוצים לקבל תכנית גמורה וסדורה. הם מתנגדים לאחריות התכנונית שמעוברת אליהם, ומבקשים שהמדינה תעשה את עבודת התכנון, כנדרש. אחר כך התחילה התפלפלות משפטית על סעיפים שונים.

לקראת סוף הדיון שאלה מאיה, מנכ"לית "צלול", את נציגי נובל אנרג'י, אם הם מעדיפים לבנות בים או ביבשה. נציגי נובל אנרג'י אמרו שהם מעדיפים, וגם יכולים, לבנות בים.

סיכום: דרוש חוקר אמיץ

הדיון המתואר כאן הוא לא פחות מדרמטי. היזמים ועמותת "צלול" קראו, כל אחד מסיבותיו הוא, להרחקתם של המתקנים לים. שניהם גם יחד הסבירו שהתכנית פרוצה ומשאירה דברים רבים מדי בידי המקים של המתקנים. בימים אלו, מכין עו"ד ויתקון את המלצותיו. המלצות אלו יעברו למועצה הארצית לתכנון ובנייה. זו, בתורה, תמליץ לממשלה, והיא תחליט אם לאשר, לשלול או לדרוש תיקונים כאלו ואחרים. להמלצתו של החוקר יש משקל רב. התנגדות שלו לתכנית יכולה לשנות את מאזן הכוחות, ולגרום לבנייתם של המתקנים בים.

אישית אני מקווה שגם החוקר, כמו רבים אחרים, ישתכנע מדברינו. התקלות כה רבות וחמורות שנראה שזוהי המסקנה המתבקשת. אולם ההתנגדות לתוכנית, ביחוד ע"י איש שנשכר באמצעות משרד הפנים, אינה פשוטה כלל וכלל. משרד הפנים ומשרד האנרגיה והמים מעוניינים בקידום התוכנית, מהר ככול האפשר, ולא קל הוא להתנגד לגופים אלו.

איני מכיר את עו"ד ויתקון כלל. אני מקווה שיהיו לו את האומץ והיושרה להתנגד לתכנית. אנחנו, המתנגדים לה, בהחלט זקוקים לחוקר אמיץ שיעשה עבודתו נאמנה.