לכבוד:

חברת הכנסת מירי רגב

יו"ר וועדת הפנים והגנת הסביבה

הנדון: התייחסות לדיון בנוגע למתקני הגז בעמק חפר וכרמל-מנשה.

לחברת הכנסת רגב שלום,

במהלך הישיבה האחרונה בוועדת הפנים שהתקיימה ביום שלישי, 5.11.2013,עלו מספר טענות שיש לתת עליהם את הדעת כאשר עוסקים בנושא. ברצוני להביא לידיעתך מספר עובדות ונתונים בעלי חשיבות רבה להבנת הטיעונים. עובדות אלה חשובות גם להדגמת חלק מהכשלים התכנונים בנושא מתקני הגז והבעיות שהם יוצרים.

בנוסף מצרף קישור למצגת שהצגנו בוועדה לעיון כל המעוניין.

הצורך בהקמת תשתית יבשתית למערכת הולכת הגז

בעת הדיון טען מר קונסטנטין בלוז – סגן לתכנון ברשות הגז הטבעי, שיש צורך להקים מתקן תשתית יבשתי בכדי ליצור מערכת תשתית אשר תשמור על לחץ מספיק בצינור. יתרה מכך, יש לטענתו צורך "בסגירת מעגלים" בכדי לשמור על לחץ זה. טיעון זה אינו ברור, ואינו מסביר את הצורך במתקן לטיפול בגז כחלק מהמערכת. כידוע היום זורם גז בצינור ממאגר תמר דרך אסדת הטיפול למערכת ההולכה ללא סגירת מעגלים כלשהם. כדי ליצור מעגל צנרת בלחץ הדרוש אין צורך במתקן טיפול בגז גולמי. כל שצריך הוא לכל היותר צנרת נוספת, ובמידת הצורך גם מדחס[1].

יתרה מכך נובל אנרג'י שוקלת, לאחר שתתקין מתקן זיקוק ימי מלא, להעביר גז מטופל בצינור לטורקיה. ברור שאם ישנה היכולת לזקק בים ולהוביל צינור ממאגר לוויתן לטורקיה, מרחק של למעלה מ-600 קילומטר, ניתן להעביר גז מטופל בצינור ממתקן טיפול ימי גם לתחנות הכוח בארץ.

בהקשר זה ברצוני לציין, שמספר המתקנים המתוכננים בתמ"א 37ח מעורר תמיהה. התמ"א משריינת שטחים יבשתיים לשני מתקנים שכל אחד מהם אמור לקלוט שני מתקנים שונים (לשני ספקים). בנוסף התכנית משריינת שני מתחמים ימיים, בהם ניתן יהיה להקים 4 מתקני טיפול שונים[2]. כל זאת, כאשר הגז המגיע ממאגר תמר כבר מטופל במתקן קיים וזורם במערכת. כידוע, הגז במאגר תמר אמור להספיק לכל צורכי מדינת ישראל ב-10 השנים הקרובות. גם אם נניח שיש צורך במתקן אחד נוסף לטיפול בגז ממאגר לויתן, לשם מה משריינת המדינה שטחים לכל כך הרבה מתקנים נוספים? ומדוע הדחיפות הגדולה?

תקני הבטיחות של מערכת הגז

המשרד להגנת הסביבה הגדיר את מרחק הבטיחות של תשתית הגז רק לאירועי שיגרה. מקרים של חבלה או ארוע בטחוני לא נבחנו במסגרת התרחישים לבחינת בטיחות המתקן. טווח ההשפעה של פיצוץ בשל דליפת גז חושב לפי תרחיש של חור בגודל של 1 אינץ' בלבד (כ-2 ס"מ קוטר) לצינור של 36 צול (כ-90 ס"מ קוטר). שני אלו בלבד הם כשלים חמורים בהליך התכנוני שגם המחוקק וגם המתכנן צריכים לתת עליו את הדעת. האמירה שזהו התקן המקובל בעולם פשוט אינה נכונה. התקן ההולנדי והתקן האמריקאי שניהם מגדירים שיש לבדוק פיצוץ כתוצאה מחתך של 10% בקוטר הצינור ומביקוע מלא של הצינור. זאת ועוד, התקן ההולנדי שאומץ על ידי המתכננים מבוסס על סטטיסטיקה המתאימה להולנד, שבה כידוע ארועי טרור אינם נפוצים. מעבר לדרישות תקן זו או אחר הדעת לא סובלת שלא נבחנו תרחישי סיכון בטחוני בצינור גז שעובר, בחלקו, במרחק של פחות מ-150 מטר מבתי התושבים. רצ"ב קישור למפות שמראות את הנתונים הללו.

זאת ועוד, הצנרת המתוכננת תחצה תשתיות רבות אחרות – כבישים, מסילות וקוי מתח גבוה. על פי נספח 'אמצעים לניטור ומניעת תקלות' שצורף לתסקיר הימי, כל כלי שיט שיעבור באזור שנפגע מדליפה בצינור הגז התת ימי עלול לגרום להצתה והתלקחות ברדיוס של 100-200מ'[3]. בתסקיר היבשתי לעומת זאת, לא הובאו בחשבון כלי רכב, רכבת (שאמורה להיות חשמלית בעתיד) וקוי מתח גבוה כגורמי הצתה מדליפה של גז מהצנרת.

בהקשר זה ראוי לציין שעד היום לא נעשה כל סקר בטיחות רציני, לא כל שכן כבסיס להערכת החלופות[4].

נוכחות של מתכות כבדות במאגרי גז

מתכות כבדות קיימות במאגרי גז ונפט ימיים באופן טבעי. לפי עשרות מאמרים ומחקרים מדובר בנתון ברור ויידוע, המצויין בברור גם בתסקיר ההשפעה על הסביבה הימית, לפיו במי המוצר, שהם תוצר לוואי מתהליך זיקוק הגז נמצאות המתכות הבאות: כספית (Hg), קדמיום (Cd), עופרת (Pb), אבץ (Zn), נחושת (Cu), כרום  (Cr) וארסן (As)[5]. ההשפעה של חומרים אלה על בריאות האוכלוסייה שלילית ביותר החל מסרטן וכלה במחלות נשימה וכוויות. בשנת 2011, בעת קידוח באתר לוויתן 2, הייתה תקלה טכנית. מסיבות לא ברורות לא היה קיים מידע על שכבת מים כלואה והיא דלפה לסביבה. מבדיקה שעשה המכון לחקר ימים ואגמים נמצאו המתכות הבאות באזור הקידוח: כספית, קדמיום, ארסן, בריום, נחושת, ניקל וכרום. עוד יצוין שעד לכתיבת הדו"ח, בספטמבר השנה, נובל אנרג'י לא העבירו את כל הנתונים הרלוונטיים על האירוע למכון לחקר הימים והאגמים וכן קיבלו ביקורת חריפה על הליך דיגום לא תקין שהרס חלק משמעותי מהבדיקות.

נוסף על כך, לפי קביעת המשרד להגנת הסביבה, כל אתר קידוח אמור להיות מנוטר בתכיפות. תוצאות הניטור המפורטות אמורות להיות מפורסמות לציבור. נכון ליום כתיבת מכתב זה המידע על ערכי הניטור לא קיים בצורה פומבית. מהאמור עולה שבמאגר לוויתן ישנן מתכות כבדות, ושהמידע על הנעשה במאגר זה, ובאתרי קידוח נוספים, אינו מפורסם לציבור ולדרג המקצועי במשרדים השונים. אין לקבל אמירות על כך שאין מידע על נוכחות של מתכות כבדות. יש לדרוש ולקבל את כל המידע הקיים בנושא זה ובמידה שאינו קיים לדרוש ניטור של מאגרי הגז והשגתו של המידע. חברות כמו נובל אנרג'י אמורות לבצע בדיקות אלו כדרך שגרה ואי הצלחה בהשגת מידע זה מראה על מחסור חמור בידע ומקצועיות.

"תכנית מאפשרת"

אנו חוזרים ומתריעים בפני הכוונה של המועצה הארצית לאשר שטחים גדולים לבינוי, אשר יאפשרו ליזמים לעשות בהם ככל העולה על רוחם. נזכיר את תמ"א 1 המקודמת במשרד הפנים, שאם תאושר תתיר בכלל כל רסן מפני היזמים משתאושר תכנית המייעדת שטחים נרחבים ביבשה ובים לתעשיה פטרוכימית. בעת הדיון טען מר בלוז כי מתקני הטיפול בגז הם מתקנים מורכבים ומסובכים ולכן יש לאפשר ליזמים, המכירים את התהליכים טוב מכולם, יד חופשית בתכנונם. מתקני הטיפול בגז אינם מתקנים מורכבים כלל וניתן לעגן בתכנית מפורטת, לאחר שנערכו כל סקרי הסיכונים הדרושים  את כל הדרוש להקמתם בשטח המינימלי הנחוץ.

מתקנים צפים

ברצוננו לחזור ולביא לתשומת ליבך כי האפשרות הטובה ביותר, הזולה ביותר, הסביבתית ביותר והמהירה ביותר להקמת המתקנים הדרושים למדינת ישראל, תוך שמירה על אמינות ויתירות מירבית הם מתקנים צפים הרחק מחופי המדינה. חלופה זו הורדה משולחן התכנון בשלבים ראשוניים בטענה מופרכת כי הם בלתי אמינים. אנו דורשים מהמדינה לבחון חלופה זו בטרם היא מפקירה את חופי המדינה ובטיחות תושביה ללא צורך.

לסיכום:

אנו מבקשים מכל המעורבים בהליך, מחוקקים ומתכננים כאחד, שלא להסכים לשני דברים עקרוניים.

הראשון הוא תכנון "גמיש" או "מאפשר" שבו רב הנסתר על הגלוי וכל הבעיות הקשות שעולות בו זוכות להתעלמות או שאמורות להיפתר בידי היזם בשלב היתרי הבנייה.

השני הוא הקביעה שאי אפשר להקים אסדה לטיפול מלא בגז בים, ורחוק בים. לא רק שאפשר להקים אסדה זו אלא שנובל אנרג'י, יחד עם מדינת ישראל, כבר היום מתכוונת להקים אסדה כזו לטובת ייצוא הגז.

בתודה,

ניצן מתן

מטה המאבק עמק חפר

0547879411

העתקים:

חברי וועדת הפנים והגנת הסביבה.

חברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה.