פרוטוקול ועדת צמח, סיכום ביניים

מאת: ניצן מתן

לאחר קריאה ועיון בפרוטוקולים עולות כמה מסקנות קשות מועדת צמח.

לאזרחים לא הייתה אפשרות לקרוא את כל המסמכים, על מאות העמודים שבהם, אבל קראנו את הסיכומים והמצגות המקצועיות שהוגשו לוועדה. סביר להניח שככול שנקרא יותר כך יתגלו עוד נתונים אולם אנו מרגישים שירדנו לעומקם של דברים.

המידע שמובא בסיכום הזה מצוטט, עם מראי מקום, בקישור הבא של מגמה ירוקה תא רופין עם גישה מלאה לכל הפרוטוקולים והמצגות המוזכרות.

ייצוא גז:

קולות רבים שקראו להוריד משמעותית את ייצוא הגז, ואף לאסור אותו, הושתקו בדו"ח הסופי. לפי הנטען יהיה רווחי יותר לשמור את הגז לעצמנו ולחסוך בעלויות האנרגיה מאשר למכור אותו לחו"ל. שימוש בדלקים, הוא יקר פי ארבעה עד חמשה מעלות השימוש בגז.  כאשר מוסיפים לכך שהרווח ממכירת הגז מתמר עומד על 7 מיליארד שקל לשנה, ואת העלויות הגבוהות של משק האנרגיה הישראלי,  ניכר ההבדל הכספי העצום בין שני התרחישים.

כמות הגז שהומלצה למכירה, והייתה שנויה במחלוקת בוועדה עצמה, עמדה על 500 מיליארד מטר קוב-BCM. סכום זה גבוה כמעט פי שתיים מהקיים במאגר תמר. ההנחה שיימצא עוד גז היא ספקולטיבית מאוד כאשר בממוצע מכל עשרה אתרים שיש בהם סיכוי גבוה, לפי סקר מקדים, למצוא גז רק בשניים תמצא כמות משמעותית של גז.

מאגר לוויתן, המאגר המשמעותי הנוסף שהוא ודאי, יהיה מפותח בעוד כארבע או חמש שנים דבר שהעלה חשש שמכירה משמעותית מתמר תשאיר את המשק ללא בטווח השנים שבין תחילת היצוא מתמר לפיתוח לוויתן.

הטבות מס בחסות חוק הנפט משנת 1952 שמצוינות בדו"ח הביינים:

הטבות המס שלהן זכאיות חברות האנרגיה הן עצומות: פטור ממס על יבוא, זיכוי משמעותי במס על עלויות הפיתוח, השימוש ונטישת מאגרי הגז.

לרעה מצוין הפטור שנקרא "ניכוי אזילה"  "…ניכוי בשיעור של 27.5% מההכנסות ברוטו בשנת המס, אולם לא יותר מ 50% מההכנסה נטו…"… כיוון שמלכתחילה לא התבצע כל תשלום עבור המשאב במאגר ,והנכס שאוזל הוא בבעלות המדינה, אין הצדקה כלכלית לניכוי עודף זה" (עמוד 39)"

פטור נוסף, בעייתי ומוזר, הוא פטור לבעלי "יחידות השתתפות" שהמשמעות שלו היא שחברות שמשקיעות בבורסה בחברות הקידוח זכאיות לאותן הטבות מס שלהן זכאיות החברות המבצעות את הקידוח בפועל.

מצוין שאלו הן הטבות ייחודיות וחריגות המוענקות לסקטור האנרגיה שמקטינות משמעותית את הכנסות המדינה ומגדילות משמעותית את הנטל הכספי על משלם המיסים שנאלץ, בעל כורחו, לסבסד חלק נכבד מפעילות הקידוח.

בנייה ומיקום של מתקני הגז:

במהלך דיוני הוועדה התחיל מאבק מר בין תושבים לממשלה בשאלת מיקום מתקני הגז. בעוד המדינה טוענת שיש חובה לבנות מתקני אלו ביבשה נטען בוועדה שמתקנים ימיים הם בטוחים בהרבה.

את המתקנים הללו ניתן להקים במרחק של עד 18 קילומטר מהיבשה והיכולת להגן עליהם, מפני איום טילים או פיגוע, גבוה בהרבה. נוסף על כך הוסבר שאין שטח אדמה מתאים ביבשה, עקב הקרבה לאוכלוסייה ופגיעה קשה בחוף עקב הקמת רצועת תשתיות בין אתר הקידוח לאתר היבשתי. במהלך דיוני הוועדה התחילה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה לקדם הקמתו של  מפעל פטרוכימי לזיקוק הגז דבר שגרם להתנגדות חריפה של התושבים. השר לנדאו, אז שר האנרגיה והמים, תמך מאוד בהקמת המתקנים ביבשה. במהלך הדיונים ניסתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, אלונה שפר, לעלות את הנושא לדיון ושאול צמח, מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, עצר אותה(3.7.2012 עמוד  22-24)

נושא זה לא הוצג כלל ע"י שואל צמח בוועדת הכלכלה וגם המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הגוף שאחראי על בחירת מיקום המתקנים, לא נחשפה לטעונים שהועלו בוועדה. האם, במידה שהמידע היה נחשף, היה נחסך מאבק ציבורי מר, שעולה לתושבים בשעות רבות של עבודה, וגורם לעיכוב של פיתוח משק האנרגיה?

צנזורה והסתרת מידע:

הצנזורה עצמה, נעשתה בצורה חובבנית שכל מחשב ביתי הצליח להתגבר עליה, הסתירה בעיקר נושאים ביטחוניים כאלו ואחרים.

בנוסף צונזרה פליטות הפה המביכה של שאול מרידור , סגן הממונה על התקציבים באוצר, שספק התבדח ספק אמר "15, 20 שנה זה מעל ומעבר… היום אני אקנה גז ל-30 שנה? מה אני השתגעתי? אני יודע מה יהיה בעוד 30 שנה? אני לא יודע אם תהיה מדינה". גם אם מדובר היה בבדיחה הדברים נרשמו ונאמרו.

דו"חות שונים, כמו דו"ח של חברת החשמל שפורסם בדה מרקר, וקבע שייצוא גז הוא טעות לא פורסמו. דו"ח הבניינים של וועדת צמח  לא פורסם וגם המצגת שהסבירה על אפשרות הבנייה ימית של מתקנים והסיכונים בהקמת מתקן יבשתי לא פורסמה גם היא.

ניתן רק לתהות מהם המצגות והנתונים שהוסתרו מהציבור כאשר נראה שכל המידע שצונזר נוגד את המסקנות שהוגשו לוועדת הכלכלה.

גילוי נאות: כותב מכתב זה הוא ראש תא בעמותת "מגמה ירוקה" המתנגדת נחרצות לייצוא הגז.